נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, פְּטוּרִים מִן הַסֻּכָּה. קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ, חַיָּב בַּסֻּכָּה. מַעֲשֶׂה וְיָלְדָה כַלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי הַזָּקֵן וּפִחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְסִכֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה בִּשְׁבִיל הַקָּטָן:

נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה כו':אמר הש"י כל האזרח בישראל ישבו בסכות ובאה הקבלה כי זה להוציא נשים ועבדים וקטנים.

וקטן שא"צ לאמו הוא שאינו קורא לאמו בשעה שעומד משנתו כמנהג נערים קטנים ואין הלכה כב"ש שהחמיר וחייב הסוכה לזכרים כולם בכל השנים:

נשים. כתב הר"ב דאמר קרא כל האזרח בישראל להוציא הנשים. בגמרא. ופירש"י דאי כתיב אזרח הוי משמע כל תולדות ישראל אנשים ונשים. וכתיב האזרח מיומן שבאזרחים להוציא הנשים ע"כ. ומ"ש הר"ב דאע"ג דחייבות כו' כלומר ובמשנה ו' ילפינן לסוכה בגזרה שוה ממצה. דאי לאו הכי. קרא למה לי דתיפוק ליה דנשים פטורות. משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא וכו':

ועבדים. עיין מ"ש במשנה ג' פ"ג דברכות:

קטן שאינו צריך לאמו. בגמרא. מדרבנן ואסמכוהו אקרא דכל האזרח כל לרבות את הקטנים. [*ומ"ש הר"ב ודוקא שקורא ושונה. ואינו שותק עד שתבא אמו אליו כו' אבל קורא פעם אחת ושותק כו'. קשיין דיוקין אהדדי. דמרישא משמע אפילו קורא כמה פעמים כל ששותק אח"כ א"צ לאמו מקרי. ומסיפא משמע דוקא כשאינו קורא אלא פעם אחת ושותק לא מקרי צריך לאמו. אבל אם קרא שני פעמים. אע"פ ששותק מקרי צריך לאמו. ולשון רש"י כל שנעור ואינו קורא אימא אימא שאינו כרוך אחריה לקרות ולשנות עד שתבא אליו. אבל קורא שותק לאו צריך לאמו הוא. ע"כ]:

מעשה וכו'. גמרא. מעשה לסתור דהא קטן צריך לאמו הוה. חסורי מחסרא וה"ק. ושמאי מחמיר ומעשה נמי וילדה כלתו וכו'. ופי' הר"ן דשמאי מחמיר לחייב בחינוך אפי' קטן הצריך לאמו. כיון דאפשר וחזי להכי שכן הדין בכל מצוה לחייבו בחינוך כל זמן שאפשר וראוי לכך ורבנן סברי דכיון שאמו פטורה מן הסוכה אינו ראוי לחנוך סוכה. כל שהוא צריך לה: