הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִקְרִיב אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, תָּמוּת. הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאת וְאָבְדוּ, וְהִקְרִיב חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן, וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הַמָּעוֹת, יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח:

אם משכיפרו הבעלים. אם לאחר שנמצאת זאת כיפרו הבעלים באחרת:

המפריש חטאתו ואבדה (והפריש) [והקריב] אחרת כו': זה הולך אחר העיקר והוא חטאת שנתכפרו בעליה תמות וכן אותם מעות אין נהנין בהם ולפיכך צוה להוליכן עד ים המלח כדי שלא יוכל ליגע בהם לעולם:

יוליכם לים המלח. עמ"ש ברפ"ב דפסחים.