הָאוֹמֵר, וְלָדָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה וְהִיא שְׁלָמִים, דְּבָרָיו קַיָּמִים. הִיא שְׁלָמִים וּוְלָדָהּ עוֹלָה, הֲרֵי זוֹ וְלַד שְׁלָמִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אִם לְכֵן נִתְכַּוֵּן מִתְּחִלָּה, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת, דְּבָרָיו קַיָּמִים. וְאִם מִשֶּׁאָמַר הֲרֵי זוֹ שְׁלָמִים, נִמְלַךְ וְאָמַר וְלָדָהּ עוֹלָה, הֲרֵי זוֹ וְלַד שְׁלָמִים:

ואם נקבה זבחי שלמים. לאו במבכרת מיירי, דאין הנקבה קדושה בבכורה דבעי לאערומי עלה. אלא בבהמת קדשים, דאם חטאת היא ונתעברה ורוצה להערים שלא ילך למיתה, דולד חטאת למיתה אזיל, ישנהו לקדושה אחרת. [וקמשמע לן] ולדות קדשים בהוייתן קדושים ולא במעי אמן, וכיון דעדיין לא קדשו קדושת אמן, מצי לארכובי עלייהו קדושה אחריתי, דלכי מתיליד לא הוי חטאת:

האומר וולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו כו': פירוש נמלך שנתייעץ. ואמר רבי יוסי שהואיל ואמר הרי זו שלמים ולא היה כוונתו יותר מזה שאמר אח"כ חזר אמר ולדה עולה ואע"פ שהוא תוך כדי דבור אין סומכין אלא על דבור ראשון לפי שהעיקר בידינו תוך כדי דבור כדבור דמי זולתי במקדיש ומימר ומגדף ועובד עבודת כוכבים ומקדש ומגרש. ואלו הששה דברים הוציא אותן בגוף הגמרא אבל מקדיש ומימר הרי הוא כמו שנתבאר במקום הזה ובסוף נדרים הוציאו מגדף ועובד עבודת כוכבים ומגרש ומקדש וזה הענין הוא שהדברים האלה לא תועיל בהם חזרה ותוספת תנאי ואפילו תוך כדי דבור אבל מקדיש ומימר הרי הוא כמו שבאר בכאן וכן אם אמר לאשה הרי את מקודשת או הרי זה גיטך ונתן לה גיטה או קדושיה וחזר ואמר בתוך כדי דבור לגמר הענין לא יהיו הקדושין או הגט אלא ע"מ כן אין מועיל ואין שומעין לו וכן אם אמר בעבודת כוכבים אלי אתה נתחייב במיתה כמו שבארנו בשביעי מסנהדרין כשאמרו ז"ל והמקבלו עליו באלוה ואח"כ חזר תוך כדי דבור ואמר אינו אלוה אין זה מועיל לו וכן המגדף ומי שעלה בדעתו שהמתפיס לעבודת כוכבים חייב בדבור בלבד ושהוא ענין מה שאמר ועבודת כוכבים הרי זה טעות גדול לפי שעיקר בידינו אין הקדש לעבודת כוכבים כמו שיתבאר בפרק שאחרי זה והלכה כרבי יוסי:

היא שלמים וולדה עולה הרי זו ולד שלמים. כתב הר"ב והכא לא שייך בהווייתן ובמעי אמן [וכן הלשון ברש"י ותוס' וכלומר ענין הווייתן ובמעי אמן] דכי אמרי' כו' ה"מ בהקדישה ולבסוף נתעברה. וכפירש"י. וכתבו התוס' [ד"ה היא]. דא"כ הא דאמר לעיל. ואם נקבה זבחי שלמים. ואוקימנא ליה בבהמת קדשים צ"ל דמיירי בהקדישה ואח"כ נתעברה: גם לך. שנתייעץ. הרמב"ם. דתרגום איעצך אמלכינך: