קָשַׁר לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְהֶעֱמִידוֹ כְנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ, וְלַנִּשְׁחָט כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ. בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ שְׁנִיָּה, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר, אָנָּא הַשֵּׁם, עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁיךָ. אָנָּא הַשֵּׁם, כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ (ויקרא טז), כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

והעלה שני גורלות. אחד בימין ואחד בשמאל. והשעירים עומדים אחד לימין ואחד לשמאל, ונתן גורל שעלה בימין על שעיר של ימין וגורל שעלה בשמאל על שעיר של שמאל:

קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח כו':לשון של זהורית הוא לשון של צמר צבוע אדום תרגום ותולעת שני [שמות כה] וצבע זהורי ומשקלו שני סלעים. וכבר בארנו פעמים [בפרק בתרא דפאה ובפרק א דשקלים] משקל הסלע. והש"י אומר [ויקרא טז] וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל ולפיכך אומר בודוי ראשון אני וביתי ואומר בשני ובני אהרן לפי שהוא מכפר תחילה בעד נפשו ואחר כך בעד הכהנים ואח"כ מכפר על כל ישראל. וזה שתראה כתוב בשלשה הוידויין עון פשע וחטאה הוא דעת רבי מאיר והוא סומך על מה שאומר הכתוב [שם] והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ואין הדבר כן לפי שכוונתו בזה אינו אלא שיכלול מיני העונות. כי עונות הם העונות שאדם עושה במזיד. וחטאים הם הנעשים בשוגג. ופשעים הם מיני הכפירה והמרד בהש"י בעשיית העונות הגדולות שעושיהן נקרא פורק עול כחילול שבת ועבודה זרה. והעיקר אצלנו מתודה על הקלות ואח"כ על החמורות ולפיכך יהיה סדר הוידויין כולם ליחיד כמו לצבור חטאנו עוינו פשענו. ואין הלכה כרבי מאיר:

קשר לשון זהורית. היינו כדי שלא יתחלפו כדפי' הר"ב. ולקחו של זהורית. דאסמכוהו אקרא דאם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיה א') עיין סוף פ"ו:

זהורית. פי' הר"ב צבוע אדום. תרגום ותולעת שני וצבע זהורי. רמב"ם:

ובני אהרן. דתרי זימני כתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. קמא לעונותיו ועונות ביתו. ותניין על אחיו הכהנים שכולן קרוין ביתו שנאמר (תהילים קט״ו:י׳) בית אהרן. וכך הוא יפה להתודות בתחלה עליו ועל ביתו דמוטב שיבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על החייב כדתניא בגמרא דהכא [מג:]. ותו בגמרא פ"ה דף נ"א מקשה היכי מכפר להו בפר דלאו דידהו (דהא מאשר לו ילפינן דמשלו [הוא מביא] כמ"ש שם) ומשני דרחמנא הפקיר ממונו שלו לכל אחיו הכהנים:

[*אנא השם. וכן הוא בפ' דלעיל משנה ח' ועיין לקמן פ"ו משנה ב']:

לעונות ולפשעים ולחטאים. כתב הר"ב אבל חכמים אמרי עונות אלו זדונות וכה"א (במדבר ט״ו:ל״א) הכרת תכרת הנפש [ההיא] עונה בה פשעים אלו מרדים וכה"א (מלכים ב ג׳:ז׳) מלך מואב פשע בי (מרד בי) חטאות אלו שגגות וכה"א (ויקרא ו') נפש כי תחטא בשגגה. גמרא. ומ"ש הר"ב ומהו ז"ש משה נושא עון וכו' בגמרא בברייתא איתא בדר"מ הני תרי קראי והתודה וגו' ונושא עון וגו' ואהא קא מהדר אלא מה שאמר משה נושא עון וגו' ובקרא דוהתודה לא מהדר ולא מידי. והרמב"ם פירש דס"ל לחכמים דבסידרא לא קא מיירי קרא ולא בא הכתוב אלא לכלול מיני העונות ע"כ. אבל בת"כ ראיתי מה שאמר משה נושא עון וגו' ואומר והתודה וגו' אלא כיון שהיה מתודה על הזדונות ועל המרדות כאילו הם שגגות לפניו: