מְסָרוֹ לְמִי שֶׁהָיָה מוֹלִיכוֹ. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהוֹלִיכוֹ, אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים גְּדוֹלִים קֶבַע וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין אֶת יִשְׂרָאֵל לְהוֹלִיכוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה וְהוֹלִיכוֹ עַרְסְלָא, וְיִשְׂרָאֵל הָיָה:

ויאמר אם של שם מת כו׳ הכי מפרשה, אם של שם מת יאמר זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו. ואם של עזאזל מת יאמר זה [שעלה] עליו וכו׳:

מסרו למי שהיה מוליכו הכל כשרין להוליכו כו':באה הקבלה כי מה שאמר הש"י [שם] איש להכשיר את הזר:

הכל כשרים להוליכו. מהו דתימא כפרה כתיבא ביה ולבעי כהן קמ"ל דאיש כתיב להכשיר את הזר. גמרא:

הכהנים גדולים. בי"ס ל"ג גדולים. אבל הרמב"ם העתיק גדולים. בפרק ג' מהלכות עבודת י"כ: