בית שמאי אומרים כשומרת יום. דאע״פ שאינה זבה גמורה עד שלש ראיות. מכל מקום בראיה אחת עושה משכב ומושב. כמו כן זב, אע״פ שאינו נעשה זב גמור עד שלש ראיות, מכל מקום בראיה אחת עושה משכב ומושב:
עוד אבאר לך החילוק שיש בין הזיבות ושכבת זרע בעין ובעצם וכבר ידעת לשון התורה בזב שכל זמן שהוא רר ממנו הזוב שהוא טמא וכאשר יפסיק הזיבות ימנה ז' ימים נקיים ואחר יטהר זה דבר השם וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים ומתי שיראה ראיה של זוב בתוך הז' ימים ואפילו ברגע אחרון של יום שביעי צריך שיתחיל לספור אחר אותה ראיה לפי שאמר הקדוש ברוך הוא שבעת ימים לטהרתו עד שיהיו השבעה ימים כולן טהורין מן הזיבות ואמר יתברך (שם) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע ואמרו בסיפרא מה הזוב סותר בזב אף שכבת זרע סותרת וכבר ביארנו לך בנזירות שענין הסתירה אצלם נפילת הימים הקודמים ושלא יספרו אותן ואמרו שם אי מה הזב סותר את הכל אף שכבת זרע תסתור את הכל ת"ל לטמאה בה אין לה אלא יום אחד ובית שמאי אומרים שכיון שלא נפסקה הזיבות בשלשה ימים טהורים שהם מספר הימים אשר בכמותם יהיה זב גמור לא יחשבו לו אותן הימים אלא אפילו שכבת זרע תפיל אותן ואין הלכה כרבי ישמעאל:
הרואה קרי וכו'. כתב הר"ב האי דקרי סותר בזב נפקא לן וכו' ת"ל לטמאה בה אין לה אלא יום אחד. בגמ' פ"ג דנדה דף כ"ב אין לך בה אלא מה שאמור בה סותרת יום א' ופי' רש"י אלא מה שאמור בה בש"ז לענין טומאה. מה טומאתה יום אחד. אף סתירתה אינה סותרת אלא אותו יום:
*[רבי עקיבא אומר כו'. ר"ע היינו ת"ק דהך ומודים כו' אף ת"ק ס"ל דהא לא אמר אלא בג'. ונ"ל דהא קמ"ל דמאן ת"ק ר"ע:
ומודים. פי' הר"ב ב"ש כו' ועיין מ"ש ברפ"ג דפיאה]:
אפי' יום שבעה סתר שלפניו. כתב הר"ב דכתיב ז' ימים לטהרתו עד שיהיו וכו' גמ' פ"ד דנדה דף ל"ג ופי' רש"י לטהרתו משמע טהרה אחת שלא תהא הפסקה ביניהן:
