נִתַּז מִן הַצַּוָּאר עַל הַבֶּגֶד, אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. מִן הַקֶּרֶן וּמִן הַיְסוֹד, אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. נִשְׁפַּךְ עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ, אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. אֵין טָעוּן כִּבּוּס אֶלָּא הַדָּם שֶׁנִּתְקַבֵּל בִּכְלִי וְרָאוּי לְהַזָּיָה. נִתַּז עַל הָעוֹר עַד שֶׁלֹּא הֻפְשַׁט, אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. מִשֶּׁהֻפְשַׁט, טָעוּן כִּבּוּס, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף מִשֶּׁהֻפְשַׁט אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס אֶלָּא מְקוֹם הַדָּם, וְדָבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְקַבֵּל טֻמְאָה, וְרָאוּי לְכִבּוּס:

ואחד הפנימית. שדמן טעון הזיה בפנים שאינן נאכלות:

נתן מן הצואר על הבגד אינו טעון כבוס מן הקרן כו': [למד העיקר היה ממה שנאמר ואשר יזה (לא) מדמה ואמר לא אמרתי אלא בדם הראוי להזאה]:

נתן על העור עד שלא הופשט אינו טעון כבוס כו': הכל מסכימים שהעור עם צמרו בשעה שמפשיטין אותו קודם שיעבד ויתקן אותו אינו מטמא כשאר הטומאות אבל הוא ראוי לטומאה ר"ל אם עבדו ותקנו ואמר בחטאת ואשר יזה מדמה על הבגד רבי יהודה אומר מה בגד הראוי לקבל טומאה אף כל הראוי לקבל טומאה והעור שהופשט ראוי ואע"פ שעכשיו אינו מתטמא וכן הדומה לו מן הדברים שאינם מתטמאים כמו שהם אלא אם שינה בהם מחשבה מכמות שהוא עכשיו: ומה שאמר מקום הדם לא כל הבגד שנאמר אשר יזה עליה תכבס: ומה שאמר וראוי לכבוס להוציא כלי העץ והדומה להן ואע"פ שהן מקבלין טומאה אין חייבין כבוס מדם החטאת אם נפל עליהן לפי שאין ראויין לכבוס רק לגרר והלכה כרבי יהודה לפי שסתם לן תנא כותיה במה שאמר ודבר שהוא ראוי לקבל טומאה:

משהופשט טעון כבוס. כתב הר"ב דמשהופשט הוי ראוי כו' אם חשב וכו' וא"צ קצוע כדפירש הר"ב במ"ז פרק כ"ו דכלים:

אלא מקום הדם. יליף לה בגמרא בברייתא אשר יזה לא אמרתי לך אלא מקום דם בלבד: