שלא לתת לבונה במנחת חוטא

שֶׁלֹּא לָתֵת לְבוֹנָה בְּמִנְחַת חוֹטֵא - שֶׁלֹּא לָתֵת לְבוֹנָה בְּמִנְחָה זוֹ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁל חוֹטֵא עָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה יא) וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה. וּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה (מנחות נט ב) וְחַיָּב עַל הַשֶּׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעַל הַלְּבוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, לְפִי שֶׁהֵן שְׁנֵי לָאוִין בְּלִי סָפֵק. כָּל עִנְיָן הַלְּבוֹנָה כְּעִנְיַן הַשֶּׁמֶן שֶׁכָּתַבְנוּ, (מצוה קכה) אֵין לְהַאֲרִיךְ בּוֹ.