שלא לאכל מנחת כהן

שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִנְחַת כֹּהֵן - שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִמִּנְחַת כֹּהֵן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו טז) וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. הַיְּסוֹד שֶׁאָמַרְנוּ תְּחִלָּה כִּי כַּוָּנַת הַקָּרְבָּן לְעוֹרֵר לֵב הַמַּקְרִיב אוֹתוֹ, וְאִם יֹאכַל הַכֹּהֵן מִנְחָתוֹ לֹא יִתְעוֹרֵר לִבּוֹ עָלֶיהָ יָפֶה שֶׁהִיא דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּאוֹפֶה פַּת לְצָרְכּוֹ וְאוֹכְלוֹ, וְאַף כִּי יֹאכְלוּ חֲבֵרָיו שֶׁלּוֹ וְהוּא שֶׁלָּהֶן, יַעֲלֶה הַכֹּל לְחֶשְׁבּוֹן אֶחָד, לָכֵן צִוָּה שֶׁתִּהְיֶה כָּלִיל לֹא תֵּאָכֵל לְשׁוּם אָדָם.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות עב ב) כָּל הַמְּנָחוֹת הַקְּרֵבוֹת לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ נִקְמָצוֹת, וּמַקְטִירִין הַקֹּמֶץ כֻּלּוֹ לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים חוּץ מִמִּנְחַת זִכְרֵי כְּהֻנָּה שֶׁאֵינָהּ נִקְמֶצֶת אֶלָּא מַקְטִירִין אוֹתָהּ כֻּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל. וְלָמַדְנוּ מֵעַתָּה שֶׁמִּנְחַת חִנּוּךְ וַחֲבִתִּין וְכֹהֵן שֶׁהֵבִיא מִנְחַת חוֹטֵא אוֹ מִנְחַת נְדָבָה כֻּלָּן נִשְׂרָפוֹת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְאֵינָן נִקְמָצוֹת, וּכְמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה (מצוה קלד) בְּסֵדֶר זֶה. וְעִנְיַן הַקְּמִיצָה הִיא, שֶׁנּוֹטֵל הַכֹּהֵן מִן הַקֶּמַח בְּקֻמְצוֹ, כְּלוֹמַר בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו, כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹמֵץ כָּל אָדָם, שֶׁפּוֹשֵׁט פַּס יָדוֹ וְקוֹמֵץ בְּרָאשֵׁי (מנחות יא א) אֶצְבְּעוֹתָיו, כְּלוֹמַר שֶׁאֶצְבְּעוֹתָיו דְּבֵקִים עִם הַכַּף וְאֵינָם מַחְזִיקִים מִן הַקֶּמַח הַרְבֵּה. וְאִם הוֹסִיף בַּקֹּמֶץ, כְּגוֹן שֶׁהִרְחִיק אֶצְבְּעוֹתָיו וְקָמַץ, פָּסַל. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה בִּמְנָחוֹת.

וְנוֹהֵג אִסּוּר אֲכִילַת מִנְחַת כֹּהֵן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת בִּזְמַן הַבַּיִת. וְעוֹבֵר עַל זֶה וְאָכַל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת לוֹקֶה. וּלְשׁוֹן סִפְרָא (צו ה ד) כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל, כָּל שֶׁהוּא בְּכָלִיל תִּהְיֶה, לִתֵּן לֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתוֹ.