שלא נאכיל מן הפסח לגר ותושב

שֶׁלֹּא נַאֲכִיל מִן הַפֶּסַח לְגֵר וְתוֹשָׁב - שֶׁלֹּא לְהַאֲכִיל מִבְּשַׂר הַפֶּסַח לְגֵר וּלְתוֹשָׁב, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות יב מה) תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל בּוֹ. וְהַתּוֹשָׁב הוּא אָדָם מִן הָאֻמּוֹת שֶׁקִּבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְאוֹכֵל נְבֵלוֹת. וְשָׂכִיר הוּא גֵּר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל, שֶׁכֵּן פֵּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל. (יבמות עא א).

מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ. מָה שֶׁכָּתַבְנוּ בַּאֲחֵרוֹת לְזֵכֶר יְצִיאַת מִצְרַיִם. וּבַעֲבוּר שֶׁקָּרְבַּן זֶה לְזֵכֶר חֵרוּתֵנוּ וּבוֹאֵנוּ בִּבְרִית נֶאֱמָנָה עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רָאוּי שֶׁלֹּא יֵהָנוּ בּוֹ רַק אוֹתָם שֶׁהִשְׁלִימוּ בָּאֱמוּנָה, וְהֵם יִשְׂרְאֵלִים גְּמוּרִים וְלֹא אֵלּוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא בָּאוּ עִמָּנוּ בִּבְרִית שָׁלֵם. וְעִנְיַן הַרְחָקַת הֶעָרֵל מֵאֲכִילָתוֹ, גַּם כֵּן מִזֶּה הַשֹּׁרֶשׁ (שם).

וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ וְהֶאֱכִיל לְאֵלּוּ עוֹבֵר עַל לָאו, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו, שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה.