שלא לאכל בשר קדשים שנטמא

שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בְּשַׂר קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמָא - שֶׁלֹּא נֹאכַל בְּשַׂר קָדָשִׁים שֶׁנִּטְמָא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז יט) וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל, וְהוּא הַדִּין אָדָם טָמֵא שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל בָּשָׂר טָהוֹר, וּכְמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב (מצוה קסז) בְּלָאו בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. וּבְפֶרֶק שֵׁנִי דִּפְסָחִים (כד ב) אָמְרוּ טֻמְאַת הַגּוּף בְּכָרֵת טֻמְאַת בָּשָׂר בְּלָאו.

מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ. מָה שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לְהַגְדִּיל עִנְיְנֵי הַקָּרְבָּן בְּכָל עִנְיָן, וּבְוַדַּאי מִמַּעֲלָתוֹ שֶׁלֹּא לְאָכְלוֹ כִּי אִם בְּטָהֳרָה וּבְגוּף נָקִי וּבִדְבַר הַגְדָּלָתוֹ מַה תּוֹעֶלֶת לָנוּ בּוֹ כְּבָר כָּתַבְנוּ טַעְמוֹ (מצוה קג).

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות יד ב) שֶׁאָסוּר לְטַמֵּא הַקֳּדָשִׁים אוֹ לְסַבֵּב לָהֶם טֻמְאָה, אֲבָל הַמְּטַמְּאָן אֵינוֹ לוֹקֶה, אֶלָּא טָהוֹר הָאוֹכְלָן טְמֵאִים הוּא שֶׁלּוֹקֶה, מִדִּכְתִיב (שם) לֹא יֵאָכֵל וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב זֶה בַּמִּלּוּאִים, הוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן. וַאֲפִלּוּ הָאוֹכֵל כַּזַּיִת מִלְּבוֹנַת הַמִּנְחָה שֶׁנִּטְמֵאת אַחַר שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה בַּכְּלִי לוֹקֶה. שֶׁגַּם הִיא חֵלֶק מֵחֶלְקֵי הַקָּרְבָּן. וְאֵין הַחִיּוּב אֶלָּא בְּטֻמְאַת אַב הַטֻּמְאָה אוֹ וְלַד הַטֻּמְאָה שֶׁל תּוֹרָה, אֲבָל מִפְּנֵי טֻמְאָה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם אֵינוֹ לוֹקֶה. אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְיֶתֶר רֻבֵּי פְּרָטֶיהָ בְּפֶרֶק שְׁלֹשָׁה עָשָׂר מִזְּבָחִים.

וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְעוֹבֵר עָלֶיהָ וְאָכַל כַּזַּיִת בְּמֵזִיד מִבְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁנִּטְמָא, לוֹקֶה.