שלא יאכל ערל מן הפסח

שֶׁלֹּא יֹאכַל עָרֵל מִן הַפֶּסַח - שֶׁלֹּא יֹאכַל הֶעָרֵל מִן הַפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב מח) וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ. וְהוּא הֶעָרֵל שֶׁמֵּתוּ אֶחָיו מֵחֲמַת מִילָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר עֲבַרְיָן (מְשֻׁמָּד) לַעֲרֵלוּת, וּבוֹ הוּא דְּאֵינוֹ אוֹכֵל אֲבָל אוֹכֵל הוּא בְּמַצָּה וּמָרוֹר, וְכֵן תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר גַּם כֵּן.

מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ. מָה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּתוֹשָׁב וְשָׂכִיר.

דִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן מִילַת בָּנָיו וַעֲבָדָיו אִם מְעַכְּבִין אוֹתוֹ לִשְׁחֹט וְלֶאֱכֹל הַפֶּסַח, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בִּפְסָחִים (שם).

וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ, כְּגוֹן עָרֵל שֶׁאָכַל כַּזַּיִת מִמֶּנּוּ, לוֹקֶה.