מצות ענין טמאת נדה שטמאה ומטמאה

מִצְוַת עִנְיַן טֻמְאַת נִדָּה שֶׁטְּמֵאָה וּמְטַמְּאָה - לִהְיוֹת הַנִּדָּה טְמֵאָה וּמְטַמְּאָה אֲחֵרִים. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו יט) וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב.

שֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה וּקְצָת פְּרָטֶיהָ, נִכְתֹּב כְּמִנְהָגֵנוּ בְּלָאו דְּנִדָּה בְּסֵדֶר אַחֲרֵי מוֹת (מצוה רז) בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא הִתְנַהֵג עִמָּהּ בְּטֻמְאָה, וְכֵן הִיא שֶׁנָּהֲגָה בְּעַצְמָהּ מִנְהַג טָהֳרָה בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה מִלְּבַד הָעֹנֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב לְמַטָּה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.