שלא לגלות ערות אחותו בכל צד שהיא אחותו

שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אֲחוֹתוֹ בְּכָל צַד שֶׁהִיא אֲחוֹתוֹ - שֶׁלֹּא לְגַלּוֹת עֶרְוַת אָחוֹת, בֵּין שֶׁהִיא אָחוֹת מֵאָב לְבַד לְבֵין שֶׁהִיא אָחוֹת מֵאֵם לְבַד, וּבֵין שֶׁהִיא אָחוֹת מֵאֲנוּסַת אָבִיו וּבֵין שֶׁהִיא אָחוֹת מֵאֵם מִן הַזְּנוּת, בְּכָל צְדָדִין אֵלּוּ נִקְרֵאת אָחוֹת, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח ט) עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ. וְאִם תֹּאמַר אִם כֵּן מָה זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (שם יא) עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה וְלָמָּה הָיָה צָרִיךְ זֶה הַמִּקְרָא, וַהֲלֹא מִשּׁוּם אֲחוֹתוֹ חַיָּב עָלֶיהָ? בֶּאֱמֶת זֶה הַמִּקְרָא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיָּשִׂים בַּת אֵשֶׁת הָאָב כְּשֶׁתִּהְיֶה אֲחוֹתוֹ עֶרְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וּכְמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב לְמַטָּה בִּמְקוֹמוֹ (לקמן מצוה קצו). וְנִמְצָא (יבמות כב, ב) שֶׁהַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ שֶׁהִיא בַּת נְשׂוּאַת אָבִיו שֶׁחַיָּב שְׁתַּיִם, מִשּׁוּם עֶרְוַת אֲחוֹתוֹ וּמִשּׁוּם עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיו. וְאִם בָּא עָלֶיהָ בְּשׁוֹגֵג חַיָּב לְהָבִיא שְׁתֵּי חַטָּאוֹת.

מִשָּׁרְשֵׁי אִסּוּר הַקְּרוֹבוֹת. כָּתַבְנוּ בְּעֶרְוַת אֵם (לעיל מצוה קצ) מָה שֶׁיָּדַעְנוּ בָּהֶם [א"ה שם].

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה מג, ב), דְּדַוְקָא בַּת אֵשֶׁת אָבִיו שֶׁהִיא אֲחוֹתוֹ, כְּלוֹמַר, שֶׁהוֹלִידָהּ אָבִיו, הִיא אֲסוּרָה עָלָיו, אֲבָל בַּת אֵשֶׁת אָבִיו שֶׁאֵינָהּ אֲחוֹתוֹ, כְּגוֹן שֶׁאֵשֶׁת אָבִיו הָיָה [הָיְתָה] לָהּ בַּת מֵאִישׁ אַחֵר, זוֹ אֵינָהּ אֲסוּרָה כְּלָל אֶלָּא מֻתָּר לוֹ לָאָדָם לִשָּׂא אוֹתָהּ לְכַתְּחִלָּה, וְלָא גָּזְרִינַן אַטּוּ אֲחוֹתוֹ שֶׁאֵין כָּאן מָקוֹם לִגְזֵרָה כְּלָל.

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְשָׁכַב אֶת אֲחוֹתוֹ בְּמֵזִיד חַיָּב כָּרֵת לְבַד. כְּלוֹמַר [שֶׁאֵין בָּהּ מִיתַת בֵּית דִּין, אֲבָל בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה בֵּית דִּין מַלְקִין אוֹתָן כְּדִין כָּל חַיָּבֵי כְּרֵתוֹת שֶׁלּוֹקִין] (שֶׁאֲפִלּוּ בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה אֵין בַּדָּבָר אֶלָּא חִיּוּב כָּרֵת לְבַד), וּבְשׁוֹגֵג מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה. וְזֹאת מִן הָעֲרָיוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ עֲלֵיהֶם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּכְלָל, אֲבָל חִלּוּק יֵשׁ בָּהּ בֵּין יִשְׂרָאֵל לִשְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁבִּשְׁאָר הָאֻמּוֹת אֵין אָסוּר עֲלֵיהֶם אֶלָּא אֲחוֹתָם מֵאֵם לְבַד, וּבְיִשְׂרָאֵל בֵּין מֵאֵם בֵּין מֵאָב.

וּכְלָל זֶה יִהְיֶה בְּיָדְךָ בְּכָל מָה שֶׁנִּצְטַוּוּ הָאֻמּוֹת שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהֵם תַּחַת יָדֵינוּ, עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת דִּין בָּהֶם בְּעָבְרָם עַל מִצְוָתָם. וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּסֵדֶר וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ (מצוה כו) בְּלָאו דְּלֹא יִהְיֶה שֶׁהַדִּין שֶׁלָּהֶם לְעוֹלָם הִיא מִיתָה בֵּין מְזִידִין בֵּין שׁוֹגְגִין, וְשֶׁאֵין צְרִיכִין הַתְרָאָה, אֲבָל שְׁנֵי עֵדִים אוֹ הוֹדָאַת פִּיהֶם צְרִיכִין. וּמִן הַדּוֹמֶה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵם אֵינָם כְּשֵׁרִים לְהָעִיד עַל יִשְׂרָאֵל רְאוּיִים הֵם לְהָעִיד זֶה עַל זֶה, וְכֵן הוֹרָה זָקֵן (רמב"ם פ"ט הל' מלכים הי"ד).