שלא לכלות הפאה בשדה

שֶׁלֹּא לְכַלּוֹת הַפֵּאָה בַּשָּׂדֶה - שֶׁלֹּא לִקְצֹר כָּל הַזָּרוּעַ, אֲבָל יַעֲזֹב מִמֶּנּוּ שְׁאֵרִית לָעֲנִיִּים בִּקְצֵה הַשָּׂדֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג כב) לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ. וְזֶה הַלָּאו נִתָּק לַעֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם י) לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם וְגוֹ' כְּלוֹמַר, שֶׁאִם עָבַר וְקָצַר כָּל הַשָּׂדֶה, שֶׁיִּתֵּן לַעֲנִיִּים מִן הַקָּצוּר שִׁעוּר פֵּאָה, וְהוּא חֵלֶק אֶחָד מִשִּׁשִּׁים מִדְּרַבָּנָן שֶׁחִיְּבוּנוּ כֵּן, אֲבָל מִן הַתּוֹרָה, אֵין לָהּ שִׁעוּר, כְּדִתְנַן (פאה א א): אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר הַפֵּאָה וכו'.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה וְדִינֶיהָ וְכָל עִנְיָנֶיהָ. כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבְּסֵדֶר זֶה (מצוה רטז) מָה שֶׁיָּדַעְתִּי בָּהּ.