שלא נכחש על ממון שיש לאחר בידינו

שֶׁלֹּא נְכַחֵשׁ עַל מָמוֹן שֶׁיֵּשׁ לְאַחֵר בְּיָדֵינוּ - שֶׁלֹּא נְכַחֵשׁ בַּמֶּה שֶׁהֻפְקַד בְּיָדֵינוּ וּבְכָל מָה שֶׁיֵּשׁ לְזוּלָתֵנוּ עָלֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יא) לֹא תְכַחֲשׁוּ. וּבָא הַפֵּרוּשׁ (שבועות לז ב), שֶׁבְּמָמוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וּלְשׁוֹן סִפְרָא (קדושים ב ג) לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר. לָמַדְנוּ עֹנֶשׁ, אַזְהָרָה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא תְכַחֲשׁוּ. גַּם זֹאת מִן הַמִּצְוֹת שֶׁהַשֵּׂכֶל מֵעִיד בָּהֶן.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"מ ה ב) שֶׁהַכּוֹפֵר בְּפִקָּדוֹן פָּסוּל לְעֵדוּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁבַּע. וְאָמְרוּ בַּגְּמָרָא וְדַוְקָא דְּאָמְרֵי סָהֲדֵי דְּהַהִיא שַׁעְתָּא הֲוָה פִּקָּדוֹן בְּבֵיתֵהּ. פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִין בִּמְקוֹמוֹת מִמַּסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת (לז, ב) [ח"מ סימן צ"ד].

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּדָבָר שֶׁבְּמָמוֹן עָבַר עַל לָאו זֶה, וְהוּא כְּעוֹבֵר עַל מִצְוַת מֶלֶךְ, אֲבָל אֵין בּוֹ מַלְקוּת.