מצות תוכחה לישראל שאינו נוהג כשורה

מִצְוַת תּוֹכֵחָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה - לְהוֹכִיחַ אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה, בֵּין בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ אוֹ בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יז) הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. וְאָמְרוּ בַּסִּפְרָא (קדושים ד ח) מִנַּיִן אִם הוֹכַחְתּוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים וְלֹא חָזַר, שֶׁאַתָּה חַיָּב לַחְזֹר וּלְהוֹכִיחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ. וְעוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּגְּמָרָא (ב"מ לא א) הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים. וְאָמְרוּ שָׁם בַּסִּפְרָא יָכוֹל מוֹכִיחוֹ וּפָנָיו מִשְׁתַּנּוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. וְזֶה מְלַמֵּד שֶׁבִּתְחִלַּת הַתּוֹכֵחָה שֶׁרָאוּי לָאָדָם, לְהוֹכִיחַ בַּסֵּתֶר וּבְלָשׁוֹן רַכָּה וְדִבְרֵי נַחַת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ, וְאֵין סָפֵק שֶׁאִם לֹא חָזַר בּוֹ בְּכָךְ, שֶׁמַּכְלִימִין הַחוֹטֵא בָּרַבִּים וּמְפַרְסְמִין חֶטְאוֹ וּמְחָרְפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּחְזֹר לַמּוּטָב.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה שָׁלוֹם וְטוֹבָה בֵּין אֲנָשִׁים, כִּי כְּשֶׁיֶּחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וְיוֹכִיחֶנּוּ בְּמִסְתָּרִים יִתְנַצֵּל לְפָנָיו וִיקַבֵּל הִתְנַצְּלוּתוֹ וִישַׁלֵּם (י"ג וְיַשְׁלִים) עִמּוֹ, וְאִם לֹא יוֹכִיחֶנּוּ יִשְׂטְמֶנּוּ בְּלִבּוֹ וְיַזִּיק אֵלָיו לְפִי שָׁעָה אוֹ לִזְמַן מִן הַזְּמַנִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּרְשָׁעִים (שמואל ב יג כב) וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן. וְכָל דַּרְכֵי הַתּוֹרָה דַּרְכֵי נֹעַם וּנְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טז ב) שֶׁחִיּוּב מִצְוָה זוֹ עַד הַכָּאָה, כְּלוֹמַר שֶׁחַיָּב הַמּוֹכִיחַ לְהַרְבּוֹת תּוֹכְחוֹתָיו אֶל הַחוֹטֵא עַד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה קָרוֹב הַחוֹטֵא לְהַכּוֹת אֶת הַמּוֹכִיחַ. וּמִכָּל מָקוֹם, אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) גַּם כֵּן, שֶׁאִם יִרְאֶה הַמּוֹכִיחַ שֶׁאֵין בְּדִבְרֵי תּוֹכְחוֹתָיו שׁוּם תּוֹעֶלֶת נִמְצָא, מִתּוֹךְ גֹּדֶל רֶשַׁע הַחוֹטֵא, אוֹ שֶׁהוּא אַלָּם וְרָשָׁע בְּיוֹתֵר וּמִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא יַעֲמֹד עָלָיו וְיַהַרְגֶנּוּ שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּמִצְוָה זוֹ בְּאִישׁ כָּזֶה, וְזֶהוּ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות סה ב) כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע, כָּךְ מִצְוָה לִשְׁתֹּק בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַדָּבָר נִשְׁמָע, לְפִי שֶׁיִּהְיֶה בָּעִנְיָן קָלוֹן לַמּוֹכִיחַ וְלֹא תּוֹעֶלֶת לַאֲשֶׁר הוּכַח. וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְהִתְיַשֵּׁב לְכָל בַּעַל נֶפֶשׁ וּלְהַשְׁגִּיחַ הַרְבֵּה בְּעִנְיָנִים אֵלֶּה, וְלַחְשֹׁב וְלִרְאוֹת אִם יִהְיֶה תּוֹעֶלֶת בִּדְבָרָיו אֶל הַחוֹטֵא, שֶׁיּוֹכִיחֶנּוּ וְיִבְטַח בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הוּא יַעְזְרֶנּוּ בְּהִלָּחֲמוֹ עִם שׂוֹנְאָיו, וְאַל יֵרַךְ לְבָבוֹ וְלֹא יִירָא, כִּי הַשֵּׁם שׁוֹמֵר אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד, וְאִם יָשׁוּב הַחוֹטֵא יִהְיֶה לוֹ בָּזֶה שָׂכָר גָּדוֹל, וּמִי שֶׁבְּיָדוֹ לַהֲשִׁיבוֹ וְלִמְחוֹת בּוֹ וְלֹא מָחָה הוּא נִתְפָּשׂ עַל חֶטְאוֹ, וְזֶה דָּבָר בָּרוּר מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (שבת נה א), גַּם מִן הַכָּתוּב (ישעיהוג יד). וְעוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) שֶׁאֲפִילּוּ הַקָּטָן חַיָּב לְהוֹכִיחַ הַגָּדוֹל אִם יִרְאֶה הַגָּדוֹל הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹב. וְיֶתֶר פְּרָטֵי מִצְוָה זוֹ, נִתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹת מְפֻזָּרִים בַּתַּלְמוּד [הל' דעות פ"ו].

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא הוֹכִיחַ בָּעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ בִּטֵּל עֲשֵׂה, וְעוֹד שֶׁהוּא מִכַּת הָרְשָׁעִים שֶׁעוֹשִׂים כֵּן.