שלא לעשות דבר שיתחלל בו שם שמים בין בני אדם

שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁיִּתְחַלֵּל בּוֹ שֵׁם שָׁמַיִם בֵּין בְּנֵי אָדָם - שֶׁנִּמְנַעְנוּ מֵחִלּוּל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהוּא הֵפֶךְ קִדּוּשׁ הַשֵּׁם שֶׁנִּצְטַוִּינוּ בּוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּצְוָה שֶׁאַחַר זֶה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב לב) וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי. וְכָתַב הַמַּעְתִּיק בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בסהמ"צ ל"ת סג) וְהֶעָוֹן הַזֶּה יֵחָלֵק לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים הַשְּׁנַיִם עַל הַכְּלָל, וְהָאֶחָד עַל הַפְּרָט. וְהַחֵלֶק הָאֶחָד הַכְּלָלִי שֶׁכָּל מִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲבֹר עַל מִצְוָה מִן הַמִּצְוֹת בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד וְהָיָה הָאוֹנֵס מִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִיר, בֵּין מִצְוֹת קַלּוֹת בֵּין חֲמוּרוֹת, אוֹ מִי שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲבֹר עַל עֲבוֹדָה זָרָה גִּלּוּי עֲרָיוֹת אוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד הוּא חַיָּב שֶׁיִּמְסֹר נַפְשׁוֹ וְיֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, וְאִם עָבַר וְלֹא נֶהֱרַג כְּבָר חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם בָּרַבִּים, וְעָבַר עַל אָמְרוֹ וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְחֶטְאוֹ עָצוּם מְאֹד, אָמְנָם אֵינוֹ לוֹקֶה, בַּעֲבוּר שֶׁהוּא אָנוּס, לְפִי שֶׁאֵין לְבֵית דִּין יְכֹלֶת שֶׁיָּקִימוּ גְּבוּל מַלְקוּת אוֹ הֶרֶג, אֶלָּא בְּמֵזִיד, בְּרָצוֹן, בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה. וּלְשׁוֹן סִפְרָא (קדושים ד יג) בְּנוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא. אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַהוּא וְלֹא אָנוּס, וְלֹא שׁוֹגֵג, וְלֹא מֻטְעֶה. וּכְבָר הִתְבָּאֵר לְךָ שֶׁעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בְּאֹנֶס אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת, וְכָל שֶׁכֵּן מִיתַת בֵּית דִּין, וְאָמְנָם עָבַר עַל חִלּוּל הַשֵּׁם.

וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי הַכְּלָלִי, שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם עֲבֵרָה, אֵין תַּאֲוָה בָּהּ וְלֹא עֲרֵבוּת, אֲבָל בִּפְעֻלָּתוֹ יְכַוֵּן לְהַכְעִיס, וְזֶהוּ כְּמוֹ כֵן מְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם וְיִלְקֶה, וּלְפִיכָךְ אָמַר וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ. שֶׁזֶּה יֵרָאֶה הַכְעָסָה בְּזֶה הַדָּבָר וְאֵין עֲרֵבוּת גַּשְׁמִי בָּזֶה. וְהַחֵלֶק אֲשֶׁר עַל הַפְּרָט, שֶׁיַּעֲשֶׂה אִישׁ מְפֻרְסָם בִּגְמִילוּת חֲסָדִים וּמַעֲשִׂים טוֹבִים מַעֲשֶׂה אֶחָד שֶׁיֵּרָאֶה לְרַבִּים שֶׁהוּא עֲבֵרָה, וּכְגוֹן הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא אֵינוֹ רָאוּי לִכְמוֹ הָאִישׁ הֶחָסִיד הַהוּא שֶׁיַּעֲשֵׂהוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה הֶתֵּר חִלֵּל הַשֵּׁם, וְהוּא אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו, א) הֵיכִי דָּמֵי חִלּוּל הַשֵּׁם? כְּגוֹן אֲנָא דְּשָׁקֵלְנָא בִּשְׂרָא מִבֵּי טַבָּחָא, וְלָא יָהֵבְנָא דְּמֵי לְאַלְתַּר. רַבִּי פְּלוֹנִי אוֹמֵר כְּגוֹן אֲנָא דִּמְסַגֵּינָא אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא תְּפִלִּין. וּכְבָר נִכְפַּל לָאו זֶה וְאָמַר וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְיָ עַד כָּאן.

שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ וּקְצָת דִּינֶיהָ וְכָל עִנְיָנֶיהָ אֶכְתֹּב כְּמִנְהָגִי בְּמִצְוַת קִדּוּשׁ הַשֵּׁם שֶׁבְּסָמוּךְ.