מצות שביתה ביום ראשון של פסח

מִצְוַת שְׁבִיתָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח - לִשְׁבֹּת בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (ויקרא כג ז) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ, וּבְכָל מָה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה מִקְרָא קֹדֶשׁ פֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרא יב ד) קַדְּשֵׁהוּ. וְעִנְיַן קְדֻשָּׁתוֹ הוּא שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה אֶלָּא מָה שֶׁהוּא מְיֻחָד בָּאֲכִילָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר הַכָּתוּב (שמות יב טז) אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם. וְהָרְאָיָה שֶׁשְּׁבִיתַת יוֹם טוֹב נֶחְשֶׁבֶת עֲשֵׂה, אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת כה, א): הַאי שַׁבָּתוֹן עֲשֵׂה הוּא, וְלָמַדְנוּ מֵעַתָּה שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה שַׁבָּתוֹן גַּבֵּי יוֹם טוֹב הוּא עֲשֵׂה, וּכְבָר בָּא הַרְבֵּה בַּתַּלְמוּד גַּם כֵּן יוֹם טוֹב עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּדֵי שֶׁנַּחְשֹׁב בְּעִנְיַן הַמּוֹעֵד בַּנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לָנוּ בּוֹ, וּנְהַלֵּל וּנְפָאֵר בְּמַחְשַׁבְתֵּנוּ מָה שֶׁצִּוָּנוּ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו וְעָשָׂה לָנוּ נִסִּים בַּזְּמַן הַהוּא, וְאִם יִהְיֶה הָאָדָם טָרוּד בִּמְלַאכְתּוֹ, לֹא יִהְיֶה לוֹ פְּנַאי לַחְשֹׁב בְּשׁוּם דָּבָר. וְעוֹד נַאֲרִיךְ בְּשָׁרְשָׁהּ וּבְדִינֶיהָ בְּלָאו דְּאִסּוּר מְלָאכָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁבְּסֵדֶר זֶה (מצוה רחצ) בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.

וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְעָשָׂה מְלָאכָה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, מִלְּבַד שֶׁעָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בִּמְקוֹמוֹ.

דִּינֵי הַמִּצְוָה. מִתְבָּאֲרִים בְּיוֹם טוֹב [הלכ' יו"ט פי"א].