מצות פדיון בתי ערי חומה עד השלמת שנה

מִצְוַת פִּדְיוֹן בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה עַד הַשְׁלָמַת שָׁנָה - שֶׁיִּהְיֶה פִּדְיוֹן הַנְּחָלוֹת שֶׁהֵן תּוֹךְ הָעִיר הַמֻּקֶּפֶת חוֹמָה עַד הַשְׁלָמַת שָׁנָה אַחַת, וְאַחַר הַשָּׁנָה תִּהְיֶה בְּחֶזְקַת הַקּוֹנֶה אוֹתָן וְלֹא יִהְיוּ חוֹזְרוֹת בַּיּוֹבֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כט) וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְגוֹ'. כְּבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה, (מצוה שמ) שֶׁעִנְיַן הֱיוֹת בַּיִת בְּעִיר חוֹמָה נֶחְלָט לְשָׁנָה מִצַּד חִבַּת הָאָרֶץ הוּא, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל הַמּוֹכְרָהּ לִגְאֹל אוֹתָהּ מְהֵרָה.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין לא, א) שֶׁהַמּוֹכֵר יָכוֹל לְגָאֳלָהּ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה תּוֹךְ שָׁנָה, וּכְשֶׁפּוֹדֶה אוֹתָהּ נוֹתֵן לוֹ כָּל הַדָּמִים שֶׁקִּבֵּל בִּמְכִירָתָהּ וְאֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ כְּלוּם מֵחֲמַת הַזְּמַן שֶׁדָּר בָּהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּעָלְמָא אָסוּר, דְּהַיְנוּ צַד אֶחָד בְּרִבִּית, הַתּוֹרָה הִתִּירַתּוּ כָּאן, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין (שם). וּשְׁאָר הַקְּרוֹבִים אֵין פּוֹדִין אוֹתָהּ אֶלָּא הַמּוֹכֵר בְּעַצְמוֹ, זֶהוּ דַּעַת הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְלֹא נִרְאֶה כֵּן בְּקִדּוּשִׁין (כא א) וְאֵינוֹ לֹוֶה וְגוֹאֵל, אֶלָּא יִמְכֹּר נְכָסִים אֲחֵרִים אִם יֵשׁ לוֹ וְיִגְאָלֶנָּה, אוֹ אִם רָוַח מָעוֹת אוֹ נָתְנוּ לוֹ יָכוֹל לְגָאֳלָהּ בָּהֶם וְאֵינוֹ גּוֹאֵל אוֹתָהּ לַחֲצָאִין, כְּלוֹמַר שֶׁיִּפְרַע לוֹ קְצָת הַמָּעוֹת בְּפַעַם [אַחַת וּקְצָתָן בְּפַעַם] אַחֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּקִדּוּשִׁין פֶּרֶק קַמָּא (כ ב). וְאִם מֵת הַלּוֹקֵחַ תּוֹךְ שָׁנָה פּוֹדֶה אוֹתָהּ מִיַּד בְּנוֹ. וְאִם מֵת הַמּוֹכֵר פּוֹדֶה אוֹתָהּ גַּם כֵּן בְּנוֹ שֶׁל מוֹכֵר מִיַּד הַלּוֹקֵחַ. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין [שם].

וְנוֹהֶגֶת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג.