שלא ימכר קרקע שהחרימו אותה בעלים אלא תנתן לכהנים

שֶׁלֹּא יִמָּכֵר קַרְקַע שֶׁהֶחְרִימוּ אוֹתָהּ בְּעָלִים אֶלָּא תִּנָּתֵן לַכֹּהֲנִים - שֶׁלֹּא יִמָּכֵר שְׂדֵה הַחֵרֶם. וְכֵן כָּל שְׁאָר קַרְקָעוֹת, וְהוּא הַדִּין לְמִטַּלְטְלִין שֶׁהֶחְרִימוּ אוֹתָן בַּעֲלֵיהֶם, אֶלָּא יִנָּתְנוּ לַכֹּהֲנִים שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתַּב בְּסֵדֶר זֶה (מצוה שנז) עֲשֵׂה ו. וַאֲפִלּוּ לְגִזְבַּר הַהֶקְדֵּשׁ אָסוּר לַבְּעָלִים לְמָכְרוֹ, אֶלָּא זוֹכֶה בּוֹ בְּלֹא כְלוּם, כִּי הַשֵּׁם זִכָּה הַחֲרָמִים לַכֹּהֲנִים, וְזֶה יִהְיֶה בִּסְתָם חֲרָמִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה, דְּקַיְמָא לַן כְּמַאן דְּאָמַר, סְתָם חֲרָמִין לַכֹּהֲנִים. כְּלוֹמַר מִי שֶׁהֶחְרִים וְלֹא פֵּרֵשׁ לְמִי, שֶׁאִלּוּ מַחְרִים בְּפֵרוּשׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת לֹא זָכוּ בָּהֶם הַכֹּהֲנִים. וְעַל חֶרְמֵי כֹּהֲנִים נֶאֱמַר כָּאן, כָּל חֵרֶם לֹא יִמָּכֵר, אֲבָל הַכֹּהֲנִים וַדַּאי מוֹכְרִים אוֹתָם כִּרְצוֹנָם, שֶׁחֶרְמֵי כֹּהֲנִים אַחַר שֶׁיָּצְאוּ מִיַּד הַבְּעָלִים שֶׁהֶחְרִימוּם וְהִגִּיעוּ לְיַד הַכֹּהֲנִים הֲרֵי הֵן כְּחֻלִּין לְכָל דִּבְרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח יד) כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה. אֲבָל בְּעוֹד שֶׁהֵם תַּחַת יְדֵי הַבְּעָלִים נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לַיְיָ.

וְשֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה וְכָל עִנְיָנָהּ, כָּתוּב לְמַעְלָה (מצוה שנז), עַיֵּן שָׁם כִּי קָרוֹב הוּא [שם].