שלא לשים לבונה בקרבן סוטה

שֶׁלֹּא לָשִׂים לְבוֹנָה בְּקָרְבַּן סוֹטָה - שֶׁלֹּא לָשִׁים לְבוֹנָה בְּקָרְבַּן סוֹטָה. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה טו) וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּעִנְיָן מָה שֶׁכָּתַבְתִּי בַּשֶּׁמֶן, כִּי הַלְּבוֹנָה הִדּוּר הַקָּרְבָּן וְרֵיחַ טוֹב, וְלָכֵן אֵין רָאוּי לָאִשָּׁה הַחוֹטֵאת לְהַדֵּר קָרְבָּנָהּ. וְעוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל זֶה (מדרש רבה נשא ט יג), שֶׁהָאִמָּהוֹת הַכְּשֵׁרוֹת וְהַצְּנוּעוֹת קְרוּיוֹת לְבוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד ו) וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה. וְזוֹ פֵּרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן. וּמִצְוָה זוֹ גַּם כֵּן מְבֹאֶרֶת בַּכָּתוּב, וְעִנְיָנָהּ כָּתוּב בַּחֲבֶרְתָּהּ, אֵין לְהַאֲרִיךְ בָּהּ.