שלא לחן ולרחם על עובדי עבודה זרה

שֶׁלֹּא לָחֹן וּלְרַחֵם עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה - שֶׁלֹּא נַחְמֹל עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְלֹא יִישַׁר בְּעֵינֵינוּ דָּבָר מֵהֶם, כְּלוֹמַר, שֶׁנַּרְחִיק מִמַּחְשַׁבְתֵּנוּ וְלֹא יַעֲלֶה עַל פִּינוּ שֶׁיִּהְיֶה בְּמִי שֶׁהוּא עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה דְּבַר תּוֹעֶלֶת, וְלֹא יִהְיֶה מַעֲלֶה חֵן בְּעֵינֵינוּ בְּשׁוּם עִנְיָן, עַד שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע"ז ז א) שֶׁאָסוּר לוֹמַר כַּמָּה נָאֶה גּוֹי זֶה אוֹ מַה נֶחְמָד וְנָעִים הוּא, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים ז ב) וְלֹא תְחָנֵּם, וּבָא הַפֵּרוּשׁ עַל זֶה לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֵן, כָּעִנְיָן שֶׁאָמַרְנוּ. וְיֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ שֶׁלָּמְדוּ מִלֹּא תְחָנֵּם, לֹא תִּתֵּן לָהֶם מַתְּנוֹת חִנָּם, וְהַכֹּל שֹׁרֶשׁ אֶחָד. וּבִירוּשַׁלְמִי דַּעֲבוֹדָה זָרָה (פ"א ה"ט) אָמְרוּ לֹא תְחָנֵּם, לֹא תִּתֵּן לָהֶם חֵן, בְּלֹא תַּעֲשֶׂה.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁתְּחִלַּת כָּל מַעֲשֵׂה בְּנֵי אָדָם הִיא קְבִיעוּת הַמַּחְשָׁבָה בַּמַּעֲשִׂים וְהַעֲלוֹת הַדְּבָרִים עַל שְׂפַת לָשׁוֹן, וְאַחַר הַמַּחְשָׁבָה וְהַדִּבּוּר בָּם תֵּעָשֶׂה כָּל מְלָאכָה, וְעַל כֵּן בְּהִמָּנְעֵנוּ בְּמַחֲשָׁבָה וּבְדִבּוּר מִמְּצֹא בְּעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה תּוֹעֶלֶת וְחֵן, הִנְנוּ נִמְנָעִים בְּכָךְ מִלְּהִתְחַבֵּר עִמָּהֶם וּמִלִּרְדֹּף אַחַר אַהֲבָתָם וּמִלִּלְמֹד דָּבָר מִכָּל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם סה, א) כְּשֶׁאֵין נוֹתְנִין לָהֶם מַתְּנוֹת חִנָּם דְּדַוְקָא לְמִי שֶׁעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֲבָל לֹא לְמִי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּגַיּוּתוֹ לֶאֱכֹל שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים וּשְׁאָר כָּל הָעֲבֵרוֹת כְּגוֹן גֵּר תּוֹשָׁב, דְּמִכֵּיוָן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו שֶׁבַע מִצְוֹת מְפַרְנְסִין אוֹתוֹ וְנוֹתְנִין לוֹ מַתְּנַת חִנָּם. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין כט, א) שֶׁאֵין מְקַבְּלִין גֵּר תּוֹשָׁב אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג. וְעוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גטין סא, א) שֶׁמֻּתָּר לְפַרְנֵס עֲנִיֵּי גּוֹיִם עִם עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה [י"ד סי' קנא].

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְשִׁבַּח עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וּמַעֲשֵׂיהֶם, זוּלָתִי בְּעִנְיָן שֶׁיִּמָּצֵא שֶׁבַח יָתֵר מְאֹד לְאֻמָּתֵנוּ מִתּוֹךְ שִׁבְחָם, עָבַר עַל לָאו זֶה, וְאֵין בּוֹ מַלְקוּת, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, אֲבָל עָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד, כִּי הוּא סִבָּה לְתַקָּלָה מְרֻבָּה שֶׁאֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין, כִּי הַדְּבָרִים יֵרְדוּ לִפְעָמִים בְּחַדְרֵי בֶּטֶן הַשּׁוֹמְעִים, וְכָל יוֹדֵעַ דַּעַת יָבִין זֶה.