שלא להחיות נשמה משבעה עממין

שֶׁלֹּא לְהַחֲיוֹת נְשָׁמָה מִשִּׁבְעָה עֲמָמִין - שֶׁהֻזְהַרְנוּ בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁלֹּא נְחַיֶּה אֶחָד מִשִּׁבְעָה עֲמָמִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְצָאֵם וְנוּכַל לְהָרְגָם בְּלִי סַכָּנָה לְנַפְשׁוֹתֵינוּ. וְשִׁבְעָה עֲמָמִים הֵן, הַכְּנַעֲנִי, וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי, וְהַיְּבֻסִי, וְהַחִתִּי, וְהַגִּרְגָּשִׁי, וְהָאֱמוֹרִי. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (דברים כ טז) לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאֱמֶת כִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָרַג מֵהֶם רַבִּים עַד אֲשֶׁר כִּמְעַט כִּלָּה אוֹתָם וְאִבֵּד זִכְרָם, עֲדַיִן נִשְׁאֲרוּ מֵהֶן קְצָת שֶׁטָּבְעוּ בֵּין הָאֻמּוֹת, וְכָל מִי שֶׁיִּמָּצֵא מֵהֶם חַיָּב לְאַבְּדָם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם. וְכָל עִנְיַן מִצְוָה זוֹ, כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בַּאֲרֻכָּה בְּסֵדֶר וָאֶתְחַנַּן בְּמִצְוַת הֲרִיגַת שִׁבְעָה עֲמָמִין (מצוה תכה), וְקָחֶנּוּ מִשָּׁם.