שלא לעבד ולזרע באותו קרקע

שֶׁלֹּא לַעֲבֹד וְלִזְרֹעַ בְּאוֹתוֹ קַרְקַע - שֶׁנִּמְנַעְנוּ מִלַּעֲבֹד וְלִזְרֹעַ בְּנַחַל אֵיתָן, הוּא הַנַּחַל שֶׁנֶּעֶרְפָה שָׁם הָעֲגָלָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כא ד) אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר זֶה בְּמִצְוַת עֲרִיפַת הָעֶגְלָה, (מצוה תקל), שֶׁעִנְיַן הָעֲרִיפָה, לְפַרְסֵם עִנְיַן הָרְצִיחָה כְּדֵי לְעוֹרֵר הֶהָמוֹן עַל הַדָּבָר, וְיַכְנִיסוּ יִרְאָה בְּלִבָּם עַל הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה, וְגַם מְנִיעַת הָעֲבוֹדָה וְהַזְּרִיעָה שָׁם לְעוֹלָם מִן הַטַּעַם הַזֶּה בְּעַצְמוֹ הִיא לְפִי הַדּוֹמֶה עַל צַד הַפְּשָׁט, כְּדֵי לְהַזְכִּיר לְעוֹלָם בְּלֵב כָּל עוֹבְרֵי דֶּרֶךְ כִּי עַל דָּבָר שֶׁנִּרְצָח אִישׁ אֶחָד בַּדֶּרֶךְ נֶעֶרְפָה הָעֶגְלָה בַּמָּקוֹם הַהוּא וְנִשְׁאַר חָרֵב לְעוֹלָם, וְיָנִיעוּ לְבָבָם עִם זֶה לְהַרְחִיק עִנְיַן הָרְצִיחָה מְאֹד. וְאִם תַּקְשֶׁה בְּטַעַם זֶה, כִּי הַנַּחַל לֹא מְקוֹם זֶרַע, נָשִׁיב שֶׁרָאוּי הוּא לְכָךְ אַחַר שֶׁתִּמְנָעֵנוּ הַתּוֹרָה מִלִּזְרֹעַ בּוֹ.

דִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה מו, ב) מָה זְרִיעָה בְּגוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע אַף עֲבוֹדָה שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה הִיא בְּגוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע, כְּגוֹן חוֹרֵשׁ וְחוֹפֵר וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ, אֲבָל מֻתָּר לִסְרֹק שָׁם פִּשְׁתָּן וְלַעֲשׂוֹת שָׁם כָּל עֲבוֹדָה שֶׁאֵינָהּ בְּגוּף הַקַּרְקַע. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּסוֹף מַסֶּכֶת סוֹטָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה שֶׁמִּצְוַת דִּין עֶגְלָה עֲרוּפָה אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּזְמַן הַבַּיִת כְּשֶׁאָנוּ דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת, אִסּוּר הָעֲבוֹדָה בְּנַחַל אֵיתָן נוֹהֵג הוּא לְפִי הַדּוֹמֶה לְעוֹלָם, אִלּוּ יָדַעְנוּ בְּקַבָּלָה אֲמִתִּית שֶׁיֵּשׁ שָׁם בְּאַרְצֵנוּ נַחַל שֶׁעָרְפוּ בּוֹ עֶגְלָה בִּזְמַן שֶׁהָיְתָה הָאָרֶץ בְּיִשּׁוּבָהּ, כִּי לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב בְּאִסּוּר הָעֲבוֹדָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם זְמַן, וְאִם כֵּן יֵשׁ לָנוּ לְכָתְבָהּ עִם הַמִּצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת הַיּוֹם בְּאַרְצֵנוּ.

וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְזָרַע בְּנַחַל אֵיתָן חַיָּב מַלְקוּת, וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁם בַּגְּמָרָא מַכּוֹת (כב, א), כְּשֶׁזָּכְרוּ שָׁם מְחֻיְּבֵי מַלְקוּת, אָמְרוּ וְהָא אִיכָּא זוֹרֵעַ בְּנַחַל אֵיתָן, וְאַזְהָרָתֵהּ מֵהָכָא אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ. הִנֵּה הִתְבָּאֵר לָנוּ מִזֶּה, שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ, שֶׁהַכֹּל אַזְהָרָה אַחַת, כְּלוֹמַר שֶׁהָעוֹבֵד וְהַזּוֹרֵעַ שָׁם לֹא עָבַר אֶלָּא עַל לָאו אֶחָד וְלֹא נְחַיְּבֵהוּ בִּשְׁנֵי לָאוִין, בַּעֲבוֹדָה וּבִזְרִיעָה. וְלָמַדְנוּ שָׁם גַּם כֵּן שֶׁיֵּשׁ בַּדָּבָר חִיּוּב מַלְקוּת.