שלא יקח הפועל בידו יותר על אכילתו

שֶׁלֹּא יִקַּח הַפּוֹעֵל בְּיָדוֹ יוֹתֵר עַל אֲכִילָתוֹ - שֶׁנִּמְנַע הַשָּׂכִיר מִלָּקַחַת מִמָּה שֶׁיַּעֲבֹד בּוֹ, יוֹתֵר עַל אֲכִילָתוֹ (עי' ספהמ"צ להרמב"ם לאוין רסח), וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כג כה) וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן. כָּל עִנְיַן מִצְוָה זוֹ מְבֹאָר גַּם כֵּן בְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלּוֹ שֶׁבְּסֵדֶר זֶה (מצוה תקעו). וְהָעוֹבֵר עַל זֶה, בֵּין אִישׁ אוֹ אִשָּׁה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, וְלָקַח מִמָּה שֶׁהוּא עוֹבֵד בּוֹ יוֹתֵר עַל אֲכִילָתוֹ, עָבַר עַל לָאו זֶה, אֲבָל אֵין לוֹקִין עָלָיו, לְפִי שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁבְּמָמוֹן שֶׁנִּתָּן לְתַשְׁלוּמִין, וּכְבָר קָדַם לָנוּ הַכְּלָל שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות טז א), שֶׁכָּל לָאו שֶׁנִּתָּן לְתַשְׁלוּמִין אֵין לוֹקִין עָלָיו.

וְאִם תִּשְׁאַל, וְלָמָּה הָיָה צָרִיךְ לָאו עַל זֶה? וַהֲלֹא בִּכְלַל גֶּזֶל הוּא. הַתְּשׁוּבָה, לְפִי שֶׁיְּדַמֶּה הַפּוֹעֵל שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ חֵטְא בְּלָקְחוֹ מִגִּדּוּלֵי הַקַּרְקַע בְּעֵת הַקָּצִיר אוֹ הַבָּצִיר, שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא לְהַקְפִּיד בַּדָּבָר כָּל כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁהֵם מַקְפִּידִים בְּמָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תּוֹךְ הַבַּיִת, עַל כֵּן הָיָה מֵחֲסָדָיו בָּרוּךְ הוּא, לְהַרְבּוֹת עָלָיו הָאַזְהָרוֹת בְּמָה שֶׁהַכִּשָּׁלוֹן מָצוּי, וּכְעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם כג ב), רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת.