להניח לעניים השכחה

לְהַנִּיחַ לָעֲנִיִּים הַשִּׁכְחָה - שֶׁנִּצְטַוִּינוּ כְּשֶׁנִּשְׁכַּח עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לְהַנִּיחוֹ שָׁם, וְלֹא נָשׁוּב לְקַחְתּוֹ כְּשֶׁיִּוָּדַע אֵלֵינוּ הַדָּבָר, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כד יט) וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה, כְּלוֹמַר, הַנִּיחֵהוּ שָׁם לָהֶם.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים בְּחֶטְאָם וּבַעֲנִיּוּתָם תּוֹלִין עֵינֵיהֶם עַל הַתְּבוּאוֹת, בִּרְאוֹתָם בַּעֲלֵי הַשָּׂדוֹת מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה כְּבִרְכַּת הַשֵּׁם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם, וְחוֹשְׁבִים בְּלִבָּם לֵאמֹר, מִי יִתֵּן וְהָיָה לִי כֵּן, לֶאֱסֹף עֳמָרִים לְבֵיתִי, וְלוּ אַחַת אוּכַל לְהָבִיא אֶשְׂמַח בָּהּ. וְעַל כֵּן הָיָה מֵחֲסָדָיו בָּרוּךְ הוּא עַל בְּרִיּוֹתָיו, לְמַלֹּאת תְּשׁוּקָתָם זוֹ, כְּשֶׁיִּהְיֶה מִקְרֶה שֶׁיִּשְׁכָּחֶנָּה בַּעַל הַשָּׂדֶה. גַּם יֵשׁ בָּזֶה תּוֹעֶלֶת לְבַעַל הַשָּׂדֶה, שֶׁיִּקְנֶה בָּזֶה נֶפֶשׁ טוֹבָה, כִּי בֶּאֱמֶת בְּמִדַּת הַנְּדִיבוּת וְנֶפֶשׁ בְּרָכָה לְבִלְתִּי תֵּת לִבּוֹ עַל הָעֹמֶר הַנִּשְׁכָּח וְיַנִּיחֵהוּ לָאֶבְיוֹנִים, וְעַל בַּעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ טוֹבָה יָנוּחַ בִּרְכַּת הַשֵּׁם לְעוֹלָם.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פאה ו, ו ורמב"ם מתנות עניים פ"ה הי"ח) עֹמֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סָאתַיִם אֵינוֹ שִׁכְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר וְלֹא גָּדִישׁ, וּמָה שֶׁאָמְרוּ (שם ה, ז ורמב"ם שם), עֹמֶר שֶׁשְּׁכָחוּהוּ פּוֹעֲלִים וְלֹא בַּעַל הַשָּׂדֶה, אוֹ בַּעַל הַשָּׂדֶה וְלֹא פּוֹעֲלִים, אוֹ שֶׁשְּׁכָחוּהוּ שְׁנֵיהֶם וְיֵשׁ שָׁם אֲחֵרִים שֶׁלֹּא שְׁכָחוּהוּ, אֵין זֶה שִׁכְחָה עַד שֶׁיִּשָּׁכַח מִכָּל אָדָם. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת פֵּאָה [יו"ד סימן שלב].

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, בִּמְקוֹמוֹת שֶׁתְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת נוֹהֲגִים שָׁם. וּכְבָר כָּתַבְתִּי כָּל עִנְיַן תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת וּמְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין שָׁם בַּאֲרֻכָּה בְּסֵדֶר שׁוֹפְטִים בְּמִצְוַת הַפְרָשַׁת תְּרוּמָה גְּדוֹלָה (מצוה תקז). וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְחָזַר לָשׁוּב לְקַחְתּוֹ בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, וּמַרְאֶה בְּעַצְמוֹ נֶפֶשׁ רָעָה.