מצוה להלקות לרשע

מִצְוָה לְהַלְקוֹת לָרָשָׁע - שֶׁנִּצְטַוּוּ הַבֵּית דִּין שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לְהַלְקוֹת הָעוֹבְרִים עַל קְצָת מִצְוֹת הַתּוֹרָה, וְזֶהוּ עִנְיַן מַלְקוּת הַנִּזְכָּר בַּגְּמָרָא, וְכָעִנְיָן שֶׁכָּתַבְתִּי בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חִיּוּב מַלְקוּת, וְאֶכְתֹּב בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם בְּמָה שֶׁאֲנִי עָתִיד לִכְתֹּב, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כה ב) וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ וְגוֹ'.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִקְרָאִים בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם, וְרָצָה בָּרוּךְ הוּא לְיַסְּרָם עַל הָעֲבֵרוֹת, כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ אֵלָיו וְיִזְכּוּ בָּאַחֲרוֹנָה בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (משלי יט, יח) יַסֵּר בִּנְךָ כִּי יֵשׁ תִּקְוָה וְאֶל הֲמִיתוֹ אַל תִּשָּׂא נַפְשֶׁךָ. וּמִזֶּה הַיְּסוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות כב, ב) שֶׁאוֹמְדִין הַמְחֻיָּב מַלְקוּת שֶׁלֹּא יָמוּת בְּמַכַּת הַמַּלְקוּת, וּכְפִי מַה שֶׁהָיוּ מְשַׁעֲרִין בּוֹ שֶׁיָּכוֹל לִסְבֹּל מִן הַמַּכּוֹת וְלֹא יָמוּת, בָּהֶן הָיוּ מַכִּין אוֹתוֹ. וַאֲפִלּוּ אַחַר שֶׁאֲמָדוּהוּ וְהִתְחִילוּ לְהַכּוֹתוֹ, אִם רָאוּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל הָאֹמֶד שֶׁאֲמָדוּהוּ, מַנִּיחִין אוֹתוֹ, כִּדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת (שם) לָקָה מִקְצָת וְרָאוּ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקַבֵּל מָה שֶׁאֲמָדוּהוּ פָּטוּר.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שָׁם בַּפֶּרֶק הַנִּזְכָּר (שם) כֵּיצַד מַלְקִין אוֹתוֹ? כּוֹפֵת שְׁתֵּי יָדָיו לָעַמּוּד, וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹחֵז בִּבְגָדָיו, אִם נִקְרְעוּ נִקְרְעוּ, וְאִם נִפְרְמוּ נִפְרְמוּ, עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבּוֹ, וְהָאֶבֶן נְתוּנָה מֵאֲחוֹרָיו, וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת עוֹמֵד עָלֶיהָ וּרְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל בְּיָדוֹ, כְּפוּלָה אֶחָד לִשְׁנַיִם, וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה, וּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת בָּהּ, יָדָהּ טֶפַח וּרְחָבָה טֶפַח, וּמַכֶּה אוֹתוֹ שְׁלִישׁ הַמַּכּוֹת מִלְּפָנָיו, וּשְׁתֵּי יָדוֹת מֵאֲחוֹרָיו, וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת... וְהִפְלָא יְיָ אֶת מַכֹּתְךָ וְגוֹ' (דברים כח נח-נט). וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בַּפֶּרֶק הַנִּזְכָּר בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת [ה' סנהדרין פ"ו].

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁיֵּשׁ בֵּית דִּין סָמוּךְ. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (ב, א) מַכּוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, כְּלוֹמַר שֶׁשְּׁלֹשָׁה בֵּית דִּין סְמוּכִין מַלְקִין, וְאֵין צָרִיךְ לְעִנְיַן מַלְקוּת בֵּית דִּין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וּבֵית דִּין הָעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא הִלְקָה הַמְחֻיָּב מַלְקוּת בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד, כִּי בְּיִרְאַת הַדִּין תִּתְקַיֵּם הַדָּת בֶּהָמוֹן.