שלא תנשא היבמה לאחר עד שתחלץ

שֶׁלֹּא תִּנָּשֵׂא הַיְּבָמָה לְאַחֵר עַד שֶׁתַּחְלֹץ - שֶׁנִּמְנַע כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מִלָּבוֹא עַל הַיְּבָמָה בְּעוֹדֶנָּה תַּחַת זִקַּת הַיָּבָם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים כה ה) לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ.

מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוַת הַיִּבּוּם אֶכְתֹּב מָה שֶׁיָּדַעְתִּי בּוֹ בְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל יִבּוּם שֶׁבְּסֵדֶר זֶה (מצוה תקצח). וְגַם שָׁם אֶכְתֹּב קְצָת דִּינֵי הַמִּצְוָה וְעִנְיָנָהּ כְּמִנְהַג סֵפֶר זֶה. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וּבָא עַל הַיְּבָמָה וְהִיא תַּחַת זִקַּת הַיָּבָם, חַיָּב מַלְקוּת. וְעִקַּר אַזְהָרָה זוֹ הִיא עַל הָאֲנָשִׁים, וְגַם הִיא בִּכְלַל הָאִסּוּר שֶׁלֹּא תָּבוֹא וְתִנָּשֵׂא לְשׁוּם אָדָם עַד שֶׁתִּפָּטֵר מִן הַיָּבָם. וְאֶפְשָׁר שֶׁאִם עָבְרָה וְנִבְעֲלָה לִרְצוֹנָהּ וְעוֹדָהּ זְקוּקָה לַיָּבָם שֶׁגַּם הִיא בְּחִיּוּב הַמַּלְקוּת [א"ה סימן קעג].