מצוה ע״א · תרי"ג מצוותמצות לא תעשה

שלא לקלל הנשיא

ספר החינוך

שלא לקלל הנשיא

ספר החינוך · המאה ה־13

שֶׁלֹּא לְקַלֵּל הַנָּשִׂיא - שֶׁלֹּא לְקַלֵּל אֶת הַנָּשִׂיא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב כז) וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר, וּבָא הַפֵּרוּשׁ (רמב"ם סנהדרין כו א) שֶׁהַנָּשִׂיא זֶה הַמֶּלֶךְ. וְאָמְנָם זֶה הַלָּאו כּוֹלֵל גַּם כֵּן הַנָּשִׂיא שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, וְהוּא רֹאשׁ סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה, שֶׁנִּקְרָא נָשִׂיא גַּם כֵּן, לְפִי שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב לְהַזְהִירֵנוּ עַל כָּל מִי שֶׁהוּא רֹאשׁ שְׂרָרָה עַל יִשְׂרָאֵל בֵּין מֶמְשֶׁלֶת מַלְכוּת בֵּין מֶמְשֶׁלֶת הַתּוֹרָה.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיִשּׁוּב בְּנֵי אָדָם מִבְּלִי שֶׁיַּעֲשׂוּ אֶחָד מִבֵּינֵיהֶם רֹאשׁ עַל הָאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת מִצְוָתוֹ וּלְקַיֵּם גְּזֵרוֹתָיו מִפְּנֵי שֶׁדֵּעוֹת בְּנֵי אָדָם חֲלוּקִין זֶה מִזֶּה וְלֹא יַסְכִּימוּ כֻּלָּם לְעוֹלָם לְדֵעָה אַחַת לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִכָּל הַדְּבָרִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יֵצֵא מִבֵּינֵיהֶם הַבִּטּוּל וְהָאֲסִיפָה בִּפְעֻלּוֹת, וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְקַבֵּל דַּעַת אֶחָד מֵהֶם אִם טוֹב וְאִם רָע לְמַעַן יִצְלְחוּ וְיַעַסְקוּ בְּעִסְקוֹ שֶׁל עוֹלָם, פַּעַם יִמָּצֵא בַּעֲצָתוֹ וְחֶפְצוֹ תּוֹעֶלֶת רַבָּה וּפַעַם הַהֵפֶךְ, וְכָל זֶה טוֹב מִן הַמַּחְלֹקֶת שֶׁגּוֹרֵם בִּטּוּל גָּמוּר. וּמֵאַחַר שֶׁהַמְּמֻנֶּה לְרֹאשׁ סִבָּה אֶל הַתּוֹעֶלֶת שֶׁאָמַרְנוּ, הֵן שֶׁהוּא גָּדוֹל לְהַדְרִיכֵנוּ בְּדַרְכֵי הַדָּת אוֹ גָּדוֹל בְּמַלְכוּת לִשְׁמוֹר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ שֶׁתַּקִּיף מִמֶּנּוּ, רָאוּי הַדָּבָר וְכָשֵׁר שֶׁלֹּא נָקֵל בִּכְבוֹדוֹ, וְגַם שֶׁלֹּא לְקַלְּלוֹ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְכָל שֶׁכֵּן בִּפְנֵי עֵדִים כְּדֵי שֶׁלֹּא נָבוֹא מִתּוֹךְ כָּךְ לַחֲלֹק עִמּוֹ, לְפִי שֶׁהַהֶרְגֵּל הָרַע שֶׁהָאָדָם מַרְגִּיל עַצְמוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ הוּא סוֹף מַעֲשֵׂהוּ וְהַמַּחְלֹקֶת עָלָיו כְּבָר אָמַרְנוּ (במדבר רבה קרח יח) הַהֶפְסֵד הַנִּמְצָא בִּשְׁבִילוֹ.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבועות לה, ב) שֶׁאֵין חַיָּב עָלָיו אֶלָּא הַמְּקַלְּלוֹ בְּשֵׁם אוֹ בְּכִנּוּי. וְשֶׁהַמְקַלְּלוֹ לוֹקֶה שָׁלֹשׁ מַלְקוּיוֹת, מִשּׁוּם אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, וּמִשּׁוּם וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר, וּמִשּׁוּם לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ (ויקרא יט יד) שֶׁהוּא לָאו כּוֹלֵל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּסַנְהֶדְרִין (שם).

וְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, בָּאָרֶץ וּבְכָל מָקוֹם שֶׁנִּהְיֶה עִם מַלְכֵּנוּ אוֹ עִם רֹאשׁ סַנְהֶדְרֵי גְּדוֹלָה. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְקִלְּלוֹ בְּשֵׁם אוֹ בְּכִנּוּי, לוֹקֶה שָׁלֹשׁ מַלְקוּיוֹת. וְאִם בֶּן הַנָּשִׂיא קִלְּלוֹ לוֹקֶה אַרְבַּע, שָׁלֹשׁ שֶׁאָמַרְנוּ, וְאֶחָד מִשּׁוּם מְקַלֵּל אָבִיו.

מקור: ספריא · ספר החינוך - נחלת הכלל

על המצוה הזו

שלא לקלל הנשיא היא מצוה ע״א מתוך תרי"ג המצוות, והיא מצות לא תעשה. הטקסט למעלה מובא מתוך ספר החינוך, המבאר את מקור המצוה, שורשיה וטעמה, לפי סדר הפרשות שבתורה.