שלא יעיד בעל עברה

שֶׁלֹּא יָעִיד בַּעַל עֲבֵרָה - שֶׁלֹּא נְקַבֵּל עֵדוּת אִישׁ חוֹטֵא וְלֹא נַעֲשֶׂה בִּשְׁבִיל עֵדוּתוֹ שׁוּם דָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג א) אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס. וּבָא הַפֵּרוּשׁ (סנהדרין כז א) אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד, אַל תָּשֵׁת חָמָס עֵד, כְּלוֹמַר בַּעַל חָמָס, לְהוֹצִיא אֶת הַחַמְסָנִין וְאֶת הַגַּזְלָנִין שֶׁהֵם פְּסוּלִין לְעֵדוּת, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יָקוּם עֵד חָמָס בְּאִישׁ (דברים יט טז)

שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ נִגְלֶה, שֶׁכָּל מִי שֶׁעַל עַצְמוֹ לֹא חָס וְלֹא יָחוּס עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים, לֹא יָחוּס עַל אֲחֵרִים, וְעַל כֵּן אֵין רָאוּי לְהַאֲמִינוֹ בְּדָבָר.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (רמב"ם עדות ט א) שֶׁעֲשָׂרָה הֵן הַפְּסוּלִין לְעֵדוּת מִן הַתּוֹרָה, וְאֵלּוּ הֵן: נָשִׁים, וַעֲבָדִים, וּקְטַנִּים, חֵרְשִׁים, שׁוֹטִים, סוּמִים, רְשָׁעִים, וַאֲנָשִׁים הַבְּזוּיִין בְּיוֹתֵר, וּקְרוֹבִים, וְנוֹגְעִין בְּעֵדוּת, הֲרֵי אֵלּוּ עֲשָׂרָה. וְטֻמְטוּם (רמב"ם שם ג) וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס בִּכְלַל נָשִׁים, וּמִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד בִּכְלַל עֲבָדִים. הַנִּכְפֶּה בְּעֵת כְּפִיָּתוֹ בִּכְלַל שׁוֹטֶה. וְגַם שֶׁלֹּא בְּעֵת כְּפִיָּתוֹ, צָרִיךְ הַדַּיָּן לְהִתְיַשֵּׁב בַּדָּבָר אִם דַּעְתּוֹ מְבֻלְבֶּלֶת מִצַּד הַחֹלִי. וְכֵן הַפְּתָאִים בְּיוֹתֵר שֶׁאֵינָם מְבִינִים דְּבָרִים הַסּוֹתְרִין זֶה אֶת זֶה, וְכֵן אֲנָשִׁים מְבֹהָלִים וְנֶחְפָּזִים בְּדַעְתָּן וּמִשְׁתַּגְּעִין בְּיוֹתֵר, כָּל אֵלּוּ בִּכְלַל שׁוֹטִים. וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין כד ב) אֵיזֶהוּ הַנִּקְרָא רָשָׁע שֶׁפָּסוּל מִן הַתּוֹרָה, וְאֵיזֶהוּ רָשָׁע שֶׁפָּסוּל מִדִּבְרֵיהֶם, כְּגוֹן הָעוֹבֵר עַל גֶּזֶל שֶׁל דִּבְרֵיהֶם, שֶׁהוּא פָּסוּל מִדִּבְרֵיהֶם, וּמִכְּלָלָם הוּא מְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא שֶׁאֵין לוֹ אֻמָּנוּת אֶלָּא הוּא, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים בַּיִּשּׁוּב, וּמְגַדְּלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה, וְהַחִלּוּק שֶׁהוּא בֵּין פָּסוּל מִדְּאוֹרַיְתָא לְפָסוּל מִדִּבְרֵיהֶם, שֶׁהַפָּסוּל מִן הַתּוֹרָה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם כו ב) הֵעִיד, עֵדוּתוֹ בְּטֵלָה אֲפִילּוּ קֹדֶם שֶׁהִכְרִיזוּ עָלָיו, וְהַפָּסוּל מִדְּרַבָּנָן עֵדוּתוֹ קַיֶּמֶת עַד שֶׁיַּכְרִיזוּ עָלָיו, וְאֵיזוֹ תְּשׁוּבָה מַחֲזִירוֹ לְכַשְׁרוּתוֹ, וְהוּא כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַב אִידִי בְּפֶרֶק זֶה בּוֹרֵר (סנהדרין כה א) דְּאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין הֶחָשׁוּד עַל הַטְּרֵפוֹת אֵינוֹ יוֹצֵא מֵחֶזְקָתוֹ עַד שֶׁיֵּלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיַחְזִיר אֲבֵדָה בְּדָבָר חָשׁוּב, אוֹ יוֹצִיא טְרֵפָה מִתַּחַת יָדוֹ בְּדָבָר חָשׁוּב וּמִשֶּׁלּוֹ, וּכְמוֹ כֵן נֶאֱמַר בְּחָשׁוּד עַל עֲבֵרָה אַחֶרֶת לְפִי הַדּוֹמֶה, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים שָׁם בְּסַנְהֶדְרִין [פ"א שם].

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ, בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים אֲבָל לֹא בְּנָשִׁים, שֶׁאֵינָן דָּנוֹת שֶׁיִּצְטָרְכוּ לְקַבֵּל עֵדוּת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְקִבֵּל עֵדוּת אִישׁ רָשָׁע וְעָשָׂה דָּבָר בִּשְׁבִיל עֵדוּתוֹ, עָבַר עַל לָאו, אֲבָל אֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. וַאֲפִלּוּ עָשָׂה בּוֹ מַעֲשֶׂה בְּכָל דָּבָר שֶׁבְּמָמוֹן, לְפִי שֶׁנִּתָּן לְהִשָּׁבוֹן אֵין לוֹקִין עָלָיו.