רמב"ם - הלכות אבל · פרק ו׳

ספר שופטים · 13 הלכות. משנה תורה לרמב"ם, בעברית מנוקדת.

הלכות אבל · פרק ו׳
הלכה א׳
מִדִבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁיִּהְיֶה הָאָבֵל נוֹהֵג בְּמִקְצָת דִּבְרֵי אֲבֵלוּת כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּמִנַּיִן סָמְכוּ חֲכָמִים לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא יג) "וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים". מִכְלַל שֶׁהָאָבֵל מִצְטַעֵר כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם:
הלכה ב׳
וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁהָאָבֵל אָסוּר בָּהֶן כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם. אָסוּר בְּתִסְפֹּרֶת. וּבְגִהוּץ. וּבְנִשּׂוּאִין. וּבְשִׂמְחַת מֵרֵעוּת. וְלֵילֵךְ בִּסְחוֹרָה מִמְּדִינָה לִמְדִינָה. הַכּל חֲמִשָּׁה דְּבָרִים:
הלכה ג׳
בְּתִסְפֹּרֶת כֵּיצַד. כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְסַפֵּר כָּל שְׂעַר גּוּפוֹ. אוֹ לְגַלֵּחַ שְׂפָמוֹ. אוֹ לָקֹץ צִפָּרְנָיו בִּכְלִי כָּל שִׁבְעָה. כָּךְ אָסוּר כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאִישׁ. אֲבָל בְּאִשָּׁה מֻתֶּרֶת בִּנְטִילַת שֵׂעָר לְאַחַר שִׁבְעָה וְהָאִישׁ עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְעַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ חַיָּב לְגַדֵּל שְׂעָרוֹ עַד שֶׁיִּשְׁלַח פֶּרַע אוֹ עַד שֶׁיִּגְעֲרוּ בּוֹ חֲבֵרָיו:
הלכה ד׳
וְכֵן אָסוּר לִלְבּשׁ כֵּלִים לְבָנִים חֲדָשִׁים וּמְגֹהָצִין כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם. אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה. הָיוּ צְבוּעִין וּמְגֹהָצִין מֻתָּרִין. וְכֵן אִם לֹא הָיוּ חֲדָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁהֵן לְבָנִים וּמְגֹהָצִין מֻתָּרִין. וּכְלֵי פִּשְׁתָּן אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם גִּהוּץ. וּלְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מֻתָּר בְּגִהוּץ אֲפִלּוּ עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ:
הלכה ה׳
בְּנִשּׂוּאִין כֵּיצַד. אָסוּר לִשָּׂא אִשָּׁה כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּמֻתָּר לְאָרְשָׂהּ אֲפִלּוּ בְּיוֹם הַמִּיתָה. וּמִי שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ אִם כְּבָר קִיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה וְיֵשׁ לוֹ מִי שֶׁיְּשַׁמְּשֶׁנּוּ וְאֵין לוֹ בָּנִים קְטַנִּים הֲרֵי זֶה אָסוּר לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה רְגָלִים. אֲבָל מִי שֶׁלֹּא קִיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה אוֹ שֶׁקִּיֵּם וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים קְטַנִּים אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מִי שֶׁיְּשַׁמְּשֶׁנּוּ הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְאָרְשָׂהּ וְלִכְנֹס מִיָּד. וְאָסוּר לוֹ לָבוֹא עָלֶיהָ עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אֲבֵלָה לֹא תִּבָּעֵל עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם:
הלכה ו׳
שִׂמְחַת מֵרֵעוּת שֶׁהָיָה חַיָּב לִפְרֹעַ אוֹתָהּ מִיָּד. מֻתָּר לַעֲשׂוֹתָהּ מִיָּד לְאַחַר שִׁבְעָה. אֲבָל אִם אֵינוֹ חַיָּב לְפָרְעָהּ אָסוּר לְהִכָּנֵס לָהּ עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם:
הלכה ז׳
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁאָר כָּל מֵתִים. אֲבָל עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִכָּנֵס לְשִׂמְחַת מֵרֵעוּת עַד י"ב חֹדֶשׁ:
הלכה ח׳
עַל כָּל הַמֵּתִים כֻּלָּן מֻתָּר לֵילֵךְ בִּסְחוֹרָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ עַד שֶׁיִּגְעֲרוּ בּוֹ חֲבֵרָיו וְיֹאמְרוּ לוֹ לֵךְ עִמָּנוּ:
הלכה ט׳
עַל כָּל הַמֵּתִים כֻּלָּן רָצָה מְמַעֵט בְּעִסְקוֹ רָצָה אֵינוֹ מְמַעֵט. עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ מְמַעֵט בְּעִסְקוֹ:
הלכה י׳
הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אִם יָכוֹל לְמַעֵט בְּעִסְקוֹ יְמַעֵט וְאִם לָאו יִקְנֶה צָרְכֵי הַדֶּרֶךְ וּדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חַיֵּי נֶפֶשׁ:
הלכה י״א
מִי שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ צָלוּב בָּעִיר אוֹ אִשְׁתּוֹ צְלוּבָה אוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ. אָסוּר לוֹ לִשְׁכֹּן בְּאוֹתָהּ הָעִיר עַד שֶׁיִּכְלֶה הַבָּשָׂר. וְאִם הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה כְּאַנְטוֹכְיָא יֵשׁ לוֹ לִשְׁכֹּן בַּצַּד הָאַחֵר שֶׁאֵינָן צְלוּבִין בּוֹ:
הלכה י״ב
יוֹם שְׁבִיעִי מִקְצָתוֹ כְּכֻלּוֹ וְהוּא עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן. וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לְכַבֵּס וְלִרְחֹץ וְלַעֲשׂוֹת שְׁאָר הַדְּבָרִים בְּיוֹם שְׁבִיעִי. וְכֵן יוֹם שְׁלֹשִׁים מִקְצָתוֹ כְּכֻלּוֹ וּמֻתָּר לְסַפֵּר וּלְגַהֵץ בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים:
הלכה י״ג
מִי שֶׁתְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו וְהִכְבִּיד שְׂעָרוֹ מֵקֵל בְּתַעַר לֹא בְּמִסְפָּרַיִם. וּמְכַבֵּס כְּסוּתוֹ בְּמַיִם אֲבָל לֹא בְּנֶתֶר וְלֹא בְּחוֹל. וְרוֹחֵץ כָּל גּוּפוֹ בְּצוֹנֵן אֲבָל לֹא בְּחַמִּין. וְכֵן מִי שֶׁתְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו וּבָא מִמְּדִינַת הַיָּם וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה. אוֹ שֶׁיָּצָא מִבֵּית הָאֲסוּרִים. אוֹ שֶׁהָיָה מְנֻדֶּה וְהֻתַּר. אוֹ שֶׁהָיָה מֻדָּר וְנִשְׁאַל עַל נִדְרוֹ וְהֻתַּר. וְכָל הַיּוֹצֵא מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה. הֲרֵי אֵלּוּ מְגַלְּחִין בִּימֵי אֶבְלָם הוֹאִיל וּתְכָפָם אֵבֶל אַחַר אֵבֶל וְלֹא מָצְאוּ פְּנַאי:

על הפרק הזה

רמב"ם הלכות אבל ו׳, מתוך הלכות אבל שבספר שופטים. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל