רמב"ם - הלכות שמיטה ויובל · פרק י״א

ספר זרעים · 21 הלכות. משנה תורה לרמב"ם, בעברית מנוקדת.

הלכות שמיטה ויובל · פרק י״א
הלכה א׳
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַמִּתְחַלֶּקֶת לִשְׁבָטִים אֵינָהּ נמְכֶּרֶת לִצְמִיתוּת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כג) "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת". וְאִם מָכַר לִצְמִיתוּת שְׁנֵיהֶם עוֹבְרִין בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. וְאֵין מַעֲשֵׂיהֶן מוֹעִילִין אֶלָּא תַּחֲזֹר הַשָּׂדֶה לִבְעָלֶיהָ בַּיּוֹבֵל:
הלכה ב׳
וְהַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ לְשִׁשִּׁים שָׁנָה אֵינָהּ יוֹצְאָה בַּיּוֹבֵל שֶׁאֵין חוֹזֵר בַּיּוֹבֵל אֶלָּא דָּבָר הַנִמְכָּר סְתָם אוֹ הַנִמְכָּר לִצְמִיתוּת:
הלכה ג׳
לֹא יִמְכֹּר אָדָם בֵּיתוֹ אוֹ שְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֵם חוֹזְרִין אַחַר זְמַן אֶלָּא אִם כֵּן הֶעֱנִי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כה) "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ". אֲבָל לִמְכֹּר וּלְהַנִּיחַ הַדָּמִים בְּכִיסוֹ אוֹ לַעֲשׂוֹת בָּהֶן סְחוֹרָה אוֹ לִקַּח בָּהֶן כֵּלִים אוֹ עֲבָדִים וּבְהֵמָה אֵינוֹ רַשַּׁאי אֶלָּא לִמְזוֹנוֹת בִּלְבַד. וְאִם עָבַר וּמָכַר מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי אֵלּוּ מְכוּרִין:
הלכה ד׳
וְדָנִין בְּבַיִת דִּין בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה וּבְשָׂדֶה דִּין שְׂדֵה אֲחֻזָּה. דִּין מוֹכֵר שְׂדֶה אֲחֻזָּתוֹ לְחַשֵּׁב אֶת הַדָּמִים לְפִי הַשָּׁנִים הַנִּשְׁאָרוֹת לַיּוֹבֵל. וּבְכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה לִפְדּוֹת מְחַשֵּׁב עִם הַלּוֹקֵחַ עַל הַשָּׁנִים שֶׁאָכַל. וְגוֹרֵעַ מִדְּמֵי הַמּוֹכֵר וּמַחֲזִיר לוֹ הַשְּׁאָר:
הלכה ה׳
כֵּיצַד. הֲרֵי הַנִּשְׁאָר לַיּוֹבֵל עֶשֶׂר שָׁנִים וּמָכַר לוֹ שָׂדֶה בְּמֵאָה דִּינָר. אֲכָלָהּ הַלּוֹקֵחַ שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְרָצָה הַמּוֹכֵר לִגְאל נוֹתֵן לוֹ שִׁבְעִים דִּינָר וּמַחֲזִיר שָׂדֵהוּ. וְכֵן אִם אֲכָלָהּ שֵׁשׁ שָׁנִים נוֹתֵן לוֹ אַרְבָּעִים דִּינָר וּמַחֲזִיר לוֹ שָׂדֵהוּ. לֹא גְאָלָהּ אֶלָּא הִנִּיחָהּ בְּיַד הַלּוֹקֵחַ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל תַּחֲזֹר לַבְּעָלִים בְּלֹא דָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה טו) "בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ":
הלכה ו׳
מְכָרָהּ לוֹ וְהִיא מְלֵאָה פֵּרוֹת וּלְאַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים גְאָלָהּ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ הַחֲזִירֶנָּה לִי מְלֵאָה פֵּרוֹת כְּמוֹ שֶׁמָּכַרְתִּי לְךָ. לְפִיכָךְ אִם מְכָרָהּ לוֹ מְלֵאָה פֵּרוֹת לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּגְאָלָהּ אַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים הֲרֵי זֶה אוֹכֵל שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי הַשָּׁנִים וְאֵינוֹ מְחַשֵּׁב עִמּוֹ אֶלָּא לְפִי שְׁתֵּי שָׁנִים בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז יח) "עַל פִּי הַשָּׁנִים" לֹא עַל פִּי הַתְּבוּאוֹת:
הלכה ז׳
הַקָּנִים וְהַזְּמוֹרוֹת וּפֵרוֹת שִׁקְמָה שֶׁבְּתוֹכָהּ הֲרֵי הֵן שֶׁל לוֹקֵחַ כִּשְׁאָר הַפֵּרוֹת שֶׁלָּהּ. אֲבָל אִילָן שֶׁנִּכְסַח אוֹ שֶׁיָּבַשׁ שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין בּוֹ. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יִמָּכֵר וְיִלָּקַח בְּדָמָיו קַרְקַע וְהַלּוֹקֵחַ אוֹכֵל פֵּרוֹתֶיהָ עַד שֶׁתִּגָּאֵל הַשָּׂדֶה מִיָּדוֹ:
הלכה ח׳
הַלּוֹקֵחַ שְׂדֵה אֲחֻזָּה וּנְטָעָהּ אִילָנוֹת וְהִשְׁבִּיחָה כְּשֶׁהִיא חוֹזֶרֶת בַּיּוֹבֵל שָׁמִין שֶׁבַח הָאִילָנוֹת שֶׁבְּתוֹכָהּ. וְנוֹתֵן בַּעַל הַשָּׂדֶה דְּמֵי הַשֶּׁבַח לַלּוֹקֵחַ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה לג) "וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת" מִמְכָּר חוֹזֵר וְלֹא הַשֶּׁבַח:
הלכה ט׳
הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אֵינוֹ מֻתָּר לִגְאל לְפָחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה טו) "בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ". וַאֲפִלּוּ רָצָה הַלּוֹקֵחַ אָסוּר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה טו) "בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ". אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים מֵעֵת לְעֵת מִיּוֹם הַמְּכִירָה:
הלכה י׳
וְצָרִיךְ שֶׁיֹּאכַל הַלּוֹקֵחַ שְׁתֵּי תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי שָׁנִים וְאַחַר כָּךְ יִגְאַל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה טו) "שְׁנֵי תְּבוּאוֹת". לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה אַחַת מִשְּׁתֵּי הַשָּׁנִים שְׁבִיעִית אוֹ שְׁנַת שִׁדָּפוֹן אוֹ יֵרָקוֹן אֵינָהּ עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן:
הלכה י״א
הִנִּיחָהּ הַלּוֹקֵחַ בּוּרָה שָׁנָה וַאֲכָלָהּ שָׁנָה. אוֹ אֲכָלָהּ שָׁנָה וְנָרָהּ שָׁנָה וְלֹא זְרָעָהּ הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִין לַמִּנְיָן. מְכָרָהּ בִּשְׁנַת יוֹבֵל עַצְמָהּ אֵינָהּ נִמְכֶּרֶת וְהַדָּמִים חוֹזְרִין לַבְּעָלִים:
הלכה י״ב
מְכָרָהּ שָׁנָה אַחַת לִפְנֵי הַיּוֹבֵל הֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹכֵל אוֹתָהּ שָׁנָה שְׁנִיָּה אַחַר הַיּוֹבֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה טו) "שְׁנֵי תְבוּאֹת":
הלכה י״ג
מָכַר נְקָעִים מְלֵאִים מַיִם אוֹ סְלָעִים שֶׁאֵינָם רְאוּיִין לִזְרִיעָה הֲרֵי זֶה פּוֹדֶה בְּפָחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה טו) "בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת". שָׂדֶה הָרָאוּי לַתְּבוּאָה הִיא שֶׁאֵינָהּ נִגְאֶלֶת אֶלָּא אַחַר שְׁתֵּי שָׁנִים. וְאִם לֹא גְּאָלָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִזְרִיעָה חוֹזֶרֶת לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל:
הלכה י״ד
מָכַר אִילָנוֹת אֵין נִגְאָלִין לְפָחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים שֶׁהֲרֵי רְאוּיִים לִתְבוּאוֹת. וְאִם לֹא גְּאָלָן אֵינָן חוֹזְרִין לַבְּעָלִים בַּיּוֹבֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כז כח) "וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ" וְלֹא לָאִילָנוֹת:
הלכה ט״ו
מָכַר שָׂדֵהוּ לְרִאשׁוֹן וְרִאשׁוֹן מָכַר לְשֵׁנִי וְשֵׁנִי לִשְׁלִישִׁי אֲפִלּוּ מֵאָה זֶה אַחַר זֶה בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל תַּחֲזֹר לָאָדוֹן הָרִאשׁוֹן. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז כד) "בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב הַשָּׂדֶה לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחֻזַּת הָאָרֶץ":
הלכה ט״ז
מְכָרָהּ לְרִאשׁוֹן בְּמֵאָה דִּינָר וְרִאשׁוֹן לְשֵׁנִי בְּמָאתַיִם וְרָצָה הָאָדוֹן לִגְאל אֵינוֹ מְחַשֵּׁב אֶלָּא עִם הָרִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כז) "לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ". מְכָרָהּ לְרִאשׁוֹן בְּמָאתַיִם וְרִאשׁוֹן לְשֵׁנִי בְּמֵאָה הֲרֵי זֶה מְחַשֵּׁב עִם הָאַחֲרוֹן. וְכֵן אִם מָכַר בְּמֵאָה וְהִשְׁבִּיחָה בְּיַד הַלּוֹקֵחַ וַהֲרֵי הִיא רְאוּיָה לְהִמָּכֵר בְּמָאתַיִם מְחַשֵּׁב לְפִי מַה שֶּׁמָּכַר. וְאִם מְכָרָהּ בְּמָאתַיִם וְהִכְסִיפָה וַהֲרֵי הִיא רְאוּיָה לְהִמָּכֵר בְּמֵאָה מְחַשֵּׁב לְפִי מַה שֶּׁהִיא. וּלְעוֹלָם מְיַפִּים כֹּחַ מוֹכֵר שְׂדֵה אֲחֻזָּה וּמְרֵעִין כֹּחַ הַלּוֹקֵחַ:
הלכה י״ז
הַמּוֹכֵר שְׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ וְהָיוּ לוֹ שָׂדוֹת אֲחֵרוֹת וּמָכַר מֵאוֹתָם הַשָּׂדוֹת כְּדֵי לִגְאל שָׂדֶה שֶׁמָּכַר אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כו) "וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ" עַד שֶׁיִּמְצָא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמָּכַר. וְכֵן אִם לָוָה לִגְאל אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כו) "וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ" לֹא שֶׁיִּלְוֶה:
הלכה י״ח
מָצָא מְעַט וְרָצָה לִגְאל חֲצִי הַשָּׂדֶה שֶׁמָּכַר אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כו) "כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ". אוֹ גּוֹאֵל אֶת כֻּלָּהּ אוֹ אֵינוֹ גּוֹאֵל. וְאִם רָצוּ קְרוֹבָיו לִגְאל גּוֹאֲלִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כה) "וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו":
הלכה י״ט
הַנּוֹתֵן שָׂדֵהוּ מַתָּנָה הֲרֵי זוֹ חוֹזֶרֶת לוֹ בַּיּוֹבֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה יג) "תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ" לְרַבּוֹת אֶת הַמַּתָּנָה:
הלכה כ׳
הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ כְּלָקוֹחוֹת הֵן וּמַחְזִירִין זֶה לָזֶה חֶלְקוֹ בַּיּוֹבֵל. לֹא תִּבָּטֵל חֲלוּקָתָן מִכְּמוֹת שֶׁהָיְתָה. וְכֵן הַבְּכוֹר וְהַמְיַבֵּם אֵשֶׁת אָחִיו מַחֲזִיר בַּיּוֹבֵל חֵלֶק שֶׁנָּטַל וְנוֹטֵל הַחֵלֶק שֶׁכְּנֶגְדּוֹ:
הלכה כ״א
אֲבָל הַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיְּרֻשַּׁת הַבַּעַל מִדִּבְרֵיהֶם עָשׂוּ חִזּוּק לְדִבְרֵיהֶם כְּשֶׁל תּוֹרָה וְאֵינוֹ מַחֲזִיר בַּיּוֹבֵל. וְאִם יָרַשׁ מִמֶּנָּה בֵּית הַקְּבָרוֹת יַחֲזִיר לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה וְיִתְּנוּ לוֹ דָּמֶיהָ וּמְנַכִּין לוֹ דְּמֵי קֶבֶר אִשְׁתּוֹ שֶׁהֲרֵי חַיָּב בִּקְבוּרָתָהּ:

על הפרק הזה

רמב"ם הלכות שמיטה ויובל י״א, מתוך הלכות שמיטה ויובל שבספר זרעים. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל