שולחן ערוך - אורח חיים · סימן רצ״ט

שלא לאכול ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל. ובו י סעיפים:אסור לאכול שום דבר או אפי' לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים משתחשך עד שיבדיל אבל אם היה יושב ואוכל מבע"י וחשכה לו אין צריך להפסיק [אפילו משתייה ב"י] ואם היה יושב ושותה וחשכה לו צריך להפסיק ויש אומרים דהני מילי בספק חשיכה אבל בודאי חשיכה אפילו היה יושב ואוכל פורס מפה ומבדיל וגומר סעודתו: הגה והמנהג פשוט כסברא הראשונה:

היו שותים ואמרו בואו ונבדיל אם רצו לחזור ולשתות קודם הבדלה אינם צריכים לחזור ולברך ויש מי שחולק בדבר:

כשמפסיק להבדיל אינו צריך לברך בפה"ג על כוס של הבדלה וי"א שצריך:

כשהיה אוכל וחשכה שאמרנו שאינו צריך להפסיק גומר סעודתו ומברך בהמ"ז על הכוס ואח"כ מבדיל עליו ואם יש לו שני כוסות מברך בהמ"ז על אחד ומבדיל על אחר:

טעה ואכל קודם שהבדיל יכול להבדיל אח"כ:

שכח ולא הבדיל במוצאי שבת מבדיל עד סוף יום ג' וי"א שאינו מבדיל אלא כל יום ראשון ולא יותר ודוקא בפה"ג ומבדיל בין קודש לחול אבל על נר ובשמים אינו מברך אלא במוצאי שבת ויש מי שאומר דהא דקי"ל טעם מבדיל ה"מ היכא דהבדיל בליל מו"ש אבל אם לא הבדיל בלילה כיון שטעם שוב אינו מבדיל: הגה והעיקר כסברא הראשונה ומי שמתענה ג' ימים וג' לילות ישמע הבדלה מאחרים ואם אין אחרים אצלו יכול להבדיל בשבת מבעוד יום ולשתות ולקבל אח"כ התענית עליו. [ת"ה סי' קנ"ט] עיין סי' תקנ"ג:

המבדיל על יין על שלחנו אפילו הבדיל קודם שנטל ידיו פוטר היין שבתוך המזון שאין צריך לברך עליו וי"א דלא פטור אלא א"כ נטל ידיו קודם שהבדיל: הגה ואם הבדיל תחלה צריך לברך אחריו ברכת מעין שלש: [תוספות ומרדכי פרק כיצד מברכין]:

כשפוטר יין שבתוך המזון שאין צריך לברך עליו גם א"צ לברך ברכה אחרונה על כוס של הבדלה ואם אין לו אלא כוס אחד וסבור שיביאו לו יין יותר והבדיל על אותו כוס ואח"כ לא הביאו לו יותר ובירך בהמ"ז בלא כוס יש מי שאומר שצריך לברך ברכה אחרונה על כוס של הבדלה:

אם רוצה לסעוד תיכף להבדלה צריך ליזהר שלא יביא לחם לשלחן קודם הבדלה ואם הביא פורס עליו מפה ומכסנו לפי שהוא מוקדם בפסוק וצריך להקדימו אם לא יכסנו:

אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל ואם הבדיל בתפלה מותר אע"פ שעדיין לא הבדיל על הכוס ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה אומר המבדיל בין [הקודש ובין החול] בלא ברכה ועושה מלאכה: הגה וכן נשים שאינם מבדילין בתפלה יש ללמדם שיאמרו המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו מלאכה [כל בו] וי"א דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב ואורג אבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות אין צריך לזה [רי"ו ני"ב תי"ט] ומזה נתפשט המנהג להקל שמדליקים נרות מיד שאמר הקהל ברכו אבל העיקר כסברא ראשונה וי"א לדלות מים בכל מוצאי שבת כי בארה של מרים סובב כל מוצאי שבת כל הבארות ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו [כל בו] ולא ראיתי למנהג זה וע"ל סי רס"ג מי שמוסיף מחול על הקודש אם מותר לומר לאחר שהבדיל לעשות לו מלאכה: