שולחן ערוך - אורח חיים · סימן שמ״א

דיני היתר נדרים בשבת. ובו ג סעיפים:מתירים נדרים בשבת אם הם לצורך השבת כגון שנדר שלא לאכול או שלא לשתות אע"פ שהיה לו פנאי להתירם קודם השבת אבל הבעל יכול להפר נדרי אשתו אפי' שאינם לצורך השבת מפני שאם לא יפר לה היום לא יוכל עוד להפירם:

מי שנשבע לעשות מלאכה פלונית עד זמן פלוני ולא נזדמן לו לעשותה עד יום האחרון של אותו זמן ואותו יום בא בשבת ויש לו פתחים להתיר נדרו נשאלין אפילו בשבת:

נהגו להתיר חרמי הקהל בשבת ואע"פ שאינם לצורך השבת (וע"ל ס"ס ש"ו):