שולחן ערוך - אורח חיים · סימן תנ״ד

באיזה מצה אינו יוצא ידי חובתו. ובו ד סעיפים:אין יוצאין לא בפת סובין ולא בפת מורסן אבל לש הוא את העיסה בסובין ובמורסן שבה ויוצא בה ויוצא במצה מסלת נקייה ביותר ואין אומרים אין זה לחם עוני: הגה וטוב לכתחלה שלא לעשות המצה רחבה יותר מדאי דהוי כאשישה: (מהרי"ו)

עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנה יוצאים בה ואם לאו אין יוצאין בה שאין זו משומרת לשם מצה: הגה כך הם דברי הרמב"ם אבל יש אומרים הטעם משום שאינו קרוי לחם כל זמן שאין הרועים אוכלים ממנה וכן נראה עיקר (טור י"ד סי' ש"ל ור"ש בפירוש דמסכת חלה פ"ק):

ליכא בזמן הזה דידע למחלט הלכך כל מין חליטה אסור:

אין אדם יוצא ידי חובתו במצה גזולה במה דברים אמורים כשגזל מצה אבל אם גזל חטים או קמח ועשאן מצה יוצא בה שקנא' בשינוי ודמים לבד הוא חייב לו (ולענין ברכה ע"ל ר"ס תרמ"ט):