שולחן ערוך - אורח חיים · סימן ס״ה

הנכנס לב"ה ומצא ציבור קוראין ק"ש או שהפסיק בשעת הקריאה. ובו ג סעיפים:קראה סירוגין דהיינו שהתחיל לקרות והפסיק בין בשתיקה בין בדבור וחזר וגמרה אפי' שהה כדי לגמור את כולה יצא אפי' היה ההפסק מחמת אונס: הגה וי"א דאם הי' אנוס והפסיק כדי לגמור את כולה חוזר לראש [תוס' והרא"ש פרק מ"ש והטור] והכי נהוג ומשערין ענין השהייה לפי הקורא ולא לפי רוב בני אדם [רשב"א ס"פ היה קורא] וכן הוא לקמן סימן ק"ד:

קרא ק"ש ונכנס לב"ה ומצא צבור שקורין ק"ש צריך לקרות עמהם פסוק ראשון שלא יראה כאלו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חביריו וה"ה אם הוא בב"ה ואומר דברי תחנונים או פסוקים במקום שרשאי לפסוק אבל אם הוא עסוק במקום שאינו רשאי לפסוק כגון מברוך שאמר ואילך לא יפסיק אלא יאמר התיבות שהוא אומר בשעה שהצבור אומרים פסוק ראשון בניגון הצבור שיהא נראה כאלו קורא עמהם:

קרא ק"ש ונכנס לב"ה ומצא צבור שקוראין קריאת שמע טוב שיקרא עמהם כל ק"ש ויקבל שכר כקורא בתורה: הגה אבל אינו חייב רק בפסוק ראשון כמו שנתבאר [ב"י]: