שולחן ערוך - אורח חיים · סימן צ״ז

שלא יגהק ולא יפהק בשעת התפלה. ובו ה סעיפים:לא יגהק (מוציא מגופו לפיו נפיחה מתוך שובעו ריטי"יר בלע"ז) ולא יפהק (חיך מלקוחיו פותח להוציא רוח הפה) ואם צריך לפהק מתוך אונס יניח ידו על פיו שלא תראה פתיחתו ויזהר שלא יניח ידו על סנטרו בשעת התפל' דהוי דרך גסות הרוח (טור והרי"ף):

אסור לו לרוק ואם א"א לו שלא לרוק מבליעו בכסותו בענין שלא יהא נראה ואם הוא איסטינס [פי' שאינו יכול לראות דבר מאוס] ואינו יכול להבליעו בכסותו זורקו לאחוריו: ואם א"א לזורקו לאחוריו זורקו לשמאלו אבל לא לימינו וכל שכן לפניו דאסור [הר"י פרק מי שמתו] והא דלקמן בריש סי' קכ"ג שהופך פניו לצד שמאלו תחלה שהוא ימין של הקב"ה י"ל הטעם כיון שמעולם לא ירדה השכינה למטה מי' א"כ אין השכינה כנגד המתפלל ולפיכך חלקו כבוד לימין דידיה ברקיקה שהיא בשעת תפלה אבל כשפוסע שלשה פסיעות האדם מרחיק עצמו ממקום תפלתו והוא כנגד השכינה ולפיכך נותן שלום לשמאלו שאז הוא כנגד ימינו של הקב"ה [ב"י בשם אביו]:

אם כינה עוקצתו ימשמש בבגדיו להסיר' שלא תתבטל כוונתו אבל לא יסירנה בידו: [הגה ודוקא בשעת התפלה אבל שלא בשעת התפלה יכול ליטול כינה ולזורקה בב"ה [א"ז] וע"ל סימן ד' סעיף י"ח:

אם נשמט טליתו ממקומו יכול למשמש בו ולהחזירו אבל אם נפל כולו אינו יכול לחזור ולהתעטף בו דהוי הפסק:

הנושא משאוי על כתפיו והגיע זמן תפלה פחות מד' קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל. ד' קבין מניחו על גבי קרקע ומתפלל: