ספרי דברים · סימן רט״ו

כי תהיין לאיש שתי נשים. במי שיש לו בהם הויה, (יבמות כב) יצאו שפחה ונכרית שאין בהם הויה. (שתים כמשמעו) [משמע], מוציא את אלו ומוציא את היבמה! [מוציא אני את אלו, שאין להן קדושין עליו ולא על אחרים; ולא אוציא את היבמה, שכן ישנה בקדושין אצל אחרים].

רבי שמעון אומר, בדרך ארץ הכתוב מדבר. מגיד שסופו להיות שונא אותה ואוהב אחרת.

וילדו לו בנים. להוציא את הספק, בן תשעה לראשון או בן שבעה לשני.

אין לי אלא היוצא ממקום הלידה. יוצא דופן מנין? תלמוד לומר וילדו לו, מכל מקום.

(ד"א,) כי תהיין לאיש שתי נשים. אין לי אלא שתים. מנין שאפילו הן מרובות? תלמוד לומר נשים.

אין לי אלא בזמן שהן מרובות, ומקצתן אהובות ומקצתן שנואות. מנין שאפילו כולן אהובות, אפילו כולן שנואות? תלמוד לומר (אהובה) האהובה (שנואה) והשנואה, ריבה הכתוב.

אין לי אלא בזמן שהן מרובות, וכולן אהובות או כולן שנואות. מנין אפילו הן שתים? תלמוד לומר שתי נשים.

אין לי אלא בזמן שהן שתי נשים (,אחת אהובה ואחת שנואה). מנין אפילו אחת והיא אהובה, אפילו אחת והיא שנואה? תלמוד לומר "אהובה" "אהובה", "שנואה" "שנואה", ריבה הכתוב.

[ד"א,] איזו היא אהובה - (קדושין מח וש"נ) אהובה לפני המקום, שנואה - זו שנואה לפני המקום. יכול אין לי אלא אנוסה ומפותה, שאינן לו כדרך כל הנשים. מנין אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט? תלמוד לומר "שנואה" "שנואה", ריבה את העריות שהן בלא תעשה.

ועדיין לא ארבה את העריות, שחייבים עליהן כרת בידי שמים. תלמוד לומר "שנואה" "שנואה", ריבה את העריות שהן בלא תעשה, וחייבים עליהן כרת.

(קדושין מח) יכול אפי' שפחה ואפילו נכרית, תלמוד לומר כי תהיין לאיש, כל שיש בה הויה, יצאו אלו שאין בהם הויה.

וילדו לו בנים. מי שהולדות שלו. יצאו אלו, שאין הולדות שלו.

ד"א וילדו לו בנים, הבנים בתורה (=בדין) הזאת ואין הבנות בתורה הזאת. לפי שמצאנו, שהבנות נכנסות בנחלה תחת האחים, לחלוק בשוה. יכול תהיה בכורה נוהגת בהם? תלמוד לומר וילדו לו בנים, בנים בתורה הזאת ואין הבנות בתורה הזאת.

והיה הבן. (ב"ב קכ) ולא טומטום ואנדרוגינוס.

הבכור. (ב"ב קכז) ולא הספק.

לשניאה. הכתוב מבשרך, שבן הבכור לשניאה.