דָּנִיֵּאל הצטיין בממלכת דריווש, והמלך חשב להקימו על כל המלכות. השרים קינאו בו, וכיוון שלא מצאו בו כל עוולה, ״הֵן לָא נְהַשְׁכַּח לְדָנִיֵּאל דְּנָה כָּל עִלָּה״, חיפשו להכשילו בענייני דתו. הם השיאו את המלך לחתום דת: כל המבקש בקשה מכל אלוה או אדם, מלבד מן המלך, שלושים יום, יושלך אל גוב האריות.
דניאל ידע על החתימה, אך בא לביתו, ״וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם״, וכרע על ברכיו שלוש פעמים ביום ומתפלל ומודה לפני אלוהיו כאשר עשה קודם לכן. השרים מצאוהו מתפלל, והלשינו עליו למלך.
המלך התעצב מאוד וביקש להצילו, אך לא יכול לבטל את הדת. דניאל הושלך אל גוב האריות, והמלך אמר לו ״אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּה פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא הוּא יְשֵׁיזְבִנָּךְ״. בבוקר מיהר המלך אל הגוב, ודניאל ענה ״אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי״. דניאל הועלה, ״וְכָל חֲבָל לָא הִשְׁתְּכַח בֵּהּ״, ואמונת המלך בו גדלה.
דניאל בגוב האריות מלמד על עמידה איתנה באמונה ובתפילה גם מול גזרה. דניאל אינו מסתיר את דרכו ואינו מוותר עליה, ובזכות נאמנותו זוכה להצלה.