ה' גילה לאברהם את אשר הוא עומד לעשות לסדום ולעמורה, ״כִּי רַבָּה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד״. אברהם ניגש והתפלל על אנשי סדום: ״הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע... הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט״. הוא התמקח עם ה' עד שהובטח כי אם יימצאו עשרה צדיקים בעיר לא תושחת. אך גם עשרה לא נמצאו.
שני מלאכים באו בערב אל סדום, ולוֹט, בן אחי אברהם, הכניסם אל ביתו והפציר בהם לאכול וללון. אנשי העיר, מנער ועד זקן, הקיפו את הבית ודרשו את האורחים לרעה. לוט ניסה להגן על אורחיו, והמלאכים הכו את אנשי הפתח בסנוורים. אז אמרו ללוט כי ה' שלחם להשחית את המקום, וציוו עליו לקחת את משפחתו ולצאת.
עם עלות השחר האיצו המלאכים בלוט, והוציאו אותו, אשתו ושתי בנותיו מן העיר, באזהרה: ״אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ״. ה' המטיר על סדום ועל עמורה גופרית ואש, והפך את הערים ואת כל הכיכר. אשת לוט הביטה מאחריה ״וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח״. אברהם השכים בבוקר וראה את עשן הארץ עולה כקיטור הכבשן. אלוהים זכר את אברהם ושילח את לוט מתוך ההפכה.
הפיכת סדום היא סיפור על צדק אלוהי מול רשע חברתי - אכזריות כלפי הזר והחלש. תפילת אברהם על הרשעים מציבה מופת של אחריות מוסרית ובקשת רחמים גם על אחרים.