כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה עַל־שְׁלֹשָׁה֙ פִּשְׁעֵ֣י בְנֵֽי־עַמּ֔וֹן וְעַל־אַרְבָּעָ֖ה לֹ֣א אֲשִׁיבֶ֑נּוּ עַל־בִּקְעָם֙ הָר֣וֹת הַגִּלְעָ֔ד לְמַ֖עַן הַרְחִ֥יב אֶת־גְּבוּלָֽם׃

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ עַל תְּלָתָא חוֹבֵי בְנֵי עַמוֹן וְעַל אַרְבְּעָא לָא אֶשְׁבּוֹק לְהוֹן עַל דְבַזָעוּ מַעְדְיַת אֲרַע גִלְעָד בְּדִיל לְאַפְתָּאָה יַת תְּחוּמֵיהוֹן:

הרות - כמו הרים כמו שנות שנים, אולי משתנה מלת הרות בעבור אות הגרון. ואחרים אמרו: שמלת הרות, כמשמעה שלא תלדנה בנים ולא יפחדו להרחיב גבולם.

וטעם בתרועה - כי תתפש רבה בכח.

וטעם בסער - ברוח סערה, בעבור שהזכיר והצתי אש.

על בקעם. על אשר בקעו כרסי הנשים ההרות של גלעד להוציא הולדות למען יוכלו להרחיב את גבולם ממה שגזלו מבני גלעד על כי לא ישאר יורש מה לערער על הגבול:

על שלשה פשעי בני עמון, ע"ז וג"ע וש"ד כנ"ל ועל ארבעה וכו' על בקעם חרות הגלעד, פי' מהרי"א מענין הר, שלפי שהיו בני עמון סמוכים לארץ הגלעד היו בוקעים ההרים הסמוכים למען הרחיב את גבולם, ורש"י ז"ל פי' הרות כפשוטו, הנשים ההרות, כדי להכרית את ישראל משם, ולשני הפי' יובן מ"ש ירמיה על בני עמון הבנים אין לישראל אם יורש אין לו מדוע ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב, מדוע ירש רומז על הכרתת הילדים היורשים, ועמו בעריו ישב רמז עמ"ש למען הרחיב את גבולם: