וַיֹּאמַ֓ר ׀ יְהֹוָה֙ מִצִּיּ֣וֹן יִשְׁאָ֔ג וּמִירוּשָׁלַ֖͏ִם יִתֵּ֣ן קוֹל֑וֹ וְאָֽבְלוּ֙ נְא֣וֹת הָרֹעִ֔ים וְיָבֵ֖שׁ רֹ֥אשׁ הַכַּרְמֶֽל׃ {פ}

שנתים לפני הרעש. שנתים קודם שנתנגע עוזיה יום שנתנבא ישעיה שנא' וינועו אמות הסיפים (ישעיהו ו׳:ד׳) ואומר כאשר נסתם מפני הרעש וגו' (זכריה י״ד:ה׳):

וַאֲמַר יְיָ מִצִיוֹן יִכְלֵי וּמִירוּשְׁלֵם יָרִים מֵימְרֵיהּ וְיִצְדוּן מָדוֹרֵי מַלְכַיָא וְיֶחֱרַב תְּקוֹף כְּרַכֵּיהוֹן:

ויאמר, ישאג - רעם גדול שיהיה ואז ימנע הגשם ויהיה להם חסרון לחם ומים כאשר יזכיר, או הטעם ששמע זה הנביא קול השם בדרך נבואה, קול גדול כשאגת אריה והנה הקול כמו גזירה שנגזרה מהשם, על כן אמר: ואבלו נאות הרעים, כי הצאן תמות בלי מרעה.

ויבש ראש הכרמל - העצים הנראים בראש והמפרש נאות הרעים על המלכים, איננו מטעם הפרשה.

מציון ישאג. ר״ל ממקום שכנו ישאג לאיים ולהחריד:

ומירושלים וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

ואבלו. מקול שאגתו ישחתו מדורי הרועים הם היכלי העכו״ם:

ראש הכרמל. מיטב הכרמל:

ואבלו. ענין השחתה כמו אבלה אדמה (יואל א):

נאות. מדור:

ראש. ענין מיטב כמו ראשית גבורתם (ירמיה מט):

הכרמל. הוא שם כולל למקום שדות וכרמים וכן הדר הכרמל (ישעיה לה):

ויאמר כבר פירשתי ששיעור הכתוב אשר חזה ויאמר שנתים לפני הרעש, אז נבא על הרעש, שה' ישאג מציון, כי הרעש התחיל מציון ושם היה שאגה גדולה, ומירושלים העיר יתן קולו שהוא קטן משאגה, כי הרעש התפשט מציון לירושלים ומשם לכל ערי א"י ונתן קולו קול עוז, שהוא קול הרעש אשר הרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון, זה נבואה אחת שנבא קודם בואה. נבואה ב' הודיע כי יהיה שנת בצורת עד כי יאבלו נאות הרועים כי לא יהיה מרעה לבהמות, ויבש ראש הכרמל ששם מלא תבואה לחה תמיד. כ"ז נבא שתי שנים קודם ונתקיימה נבואתו והוחזק לנביא נאמן: