כֹּה֮ אָמַ֣ר יְהֹוָה֒ כַּאֲשֶׁר֩ יַצִּ֨יל הָרֹעֶ֜ה מִפִּ֧י הָאֲרִ֛י שְׁתֵּ֥י כְרָעַ֖יִם א֣וֹ בְדַל־אֹ֑זֶן כֵּ֣ן יִנָּצְל֞וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן בִּפְאַ֥ת מִטָּ֖ה וּבִדְמֶ֥שֶׁק עָֽרֶשׂ׃

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ כְּמָא דִמְשֵׁיזֵיב רַעֲיָא מִפּוּמָא דְאַרְיָא תַּרְתֵּין כַּרְעִין אוֹ חַסְחוֹס דְאוֹדָן כֵּן יִשְׁתֵּיזְבוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דְיָתְבִין בְּשֹׁמְרוֹן בִּתְקוֹף שׁוּלְטַן וְעַל דַמֶשֶׂק רְחִיצִין:

כה - משל לאשר כתוב בתורה: ואם טרוף יטרף יביאהו עד.

בדל אזן - אין ריע לו. וחכמי ספרד אמרו: אזן אחת, והנה לא ימלט רק מי שהוא חולה שלא הלך למלחמה, וזהו והשוכב בפאת מטה.

וטעם בפאת - כי מנהג האדם לשום המטה בבית בצד אחד שישימו מסך שלא יראה, והחולה צריך לשכב במקום שאין שם אור גדול, כי לא יוכל לסובלו ודע כי הדל"ת אינה מהאותיות שהם לשרת, על כן לא תהיה נוספת לא בראשית מלה ולא באחריתה.

וידענו כי בדמשק ערש - כמו בפאת מטה, כי ערש כמו מטה והנה הטעם כפול, על כן היה דמשק כמו בפאת, או המלה מורכבת משתים, כמו לפלמוני אשר עדן לא היה וככה פירושו ובדמשק כמו: ובן משק ביתי, שהוא שוקד ואינו זז.

כאשר יציל הרועה. דרך הרועה כשהארי טורף שה מן העדר הוא מחזיר להציל מה להביא לראיה לבעליו שהארי טרפו ושהוא לא גנבו ולאח״ז משליכו כי לא הצילו כ״א להיות לעד ולא למאכל:

כן ינצלו. ר״ל כמו שאין תועלת בעצם הדבר שמציל הרועה מן הארי כן לא יהיה תועלת באותן הנשארים בשומרון כי רק ישארו החולים השוכבים בפאת המטה ובערש המטונף ממשקה החולה:

בדל אזן. ת״י חסחוס והוא הקשה שבאזן ואין לו דמיון:

בפאת. ענין עבר וצד:

ובדמשק ערש. ערש היא מטה כמו ערשו ערש ברזל (דברים ג׳:י״א) ויקרא מטת החולה דמשק ערש כי כולה משקה מכוחו וניעו מן הזיעה וכן העיר דמשק נקראת בזה השם על כי היא כולה משקה במרבית יאורים ואגמי מים ועם כי היא בשי״ן שמאלית:

כה אמר ה', עתה יפרש ההקדמה השניה שאמר הישאג אריה ביער וטרף אין לו, שהאריה השואג עליהם שהוא מלך אשור שהכין עליהם מלחמה יטרוף טרף וישחיתם, מפרש כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים שא"א שיציל הרועה את השה שטרף הארי רק ישתדל להציל מפיו כרעים או סחוס האזן (שיהיה לו עד שנטרף השה ויהיה פטור מלשלם כמ"ש אם טרוף יטרף יביאוה עד, שיבא הנטרף לראיה) כן ינצלו בני ישראל היושבים בשומרון בפאת מטה, ר"ל רק החלשים שיושבים בפאת מטה מחולשתם הם ינצלו שלא יהרגם או יגלם, ובדמשק ערש, שיעור הכתוב והיושבים בדמשק בפאת ערש, שעל הערש שוכב החולה הגמור לא החלש לבד, ששם גם החלשים היושבים במטה לא ינצלו רק החולים השוכבים על ערש דוי, כי תחלה הגלה מלך אשור רבים מישראל לדמשק, כי את ארם הגלה לקיר והושיב בני ישראל תחתם בדמשק, או שרבים מבני ישראל התישבו בעצמם שם, כי ירבעם בן יואש השיב את דמשק לישראל כנזכר במלכים, ואח"ז הגלה אותם מלך אשור גם מדמשק, כמ"ש לקמן (ה' כ"ז) והגליתי אתכם מהלאה לדמשק, שאח"כ העביר אותם מדמשק לחלח וחבור, ומשם הגלה אף החלשים היושבים במטה ולא נצולו מידו רק השוכבים על ערש דוי: