שִׁלַּ֨חְתִּי בָכֶ֥ם דֶּ֙בֶר֙ בְּדֶ֣רֶךְ מִצְרַ֔יִם הָרַ֤גְתִּי בַחֶ֙רֶב֙ בַּח֣וּרֵיכֶ֔ם עִ֖ם שְׁבִ֣י סוּסֵיכֶ֑ם וָאַעֲלֶ֞ה בְּאֹ֤שׁ מַֽחֲנֵיכֶם֙ וּֽבְאַפְּכֶ֔ם וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

שְׁלָחֵית בְּכוֹן מוֹתָא כַּד בְּאוֹרַח מִצְרַיִם קְטָלֵית בְּחַרְבָּא עוּלֵימֵיכוֹן עִם שְׁבִי סוּסְוַתְכוֹן וְאַסְקֵית סְרוּת מַשִׁרְיָתֵיכוֹן וּבְאַפֵּיכוֹן וְלָא תַבְתּוּן לְפוּלְחָנִי אֲמַר יְיָ:

שלחתי - הרגתי בחוריכם ונשבו סוסיכם.

באש מחניכם - באף העוברים.

ובאפכם - הנשארים מהם.

בדרך מצרים. כשהלכו בחוריכם רוכבי סוסים לרדת מצרימה לשבור בר כי שם יש הרבה תבואה הנה בדרך אלה בתחילת מלכותו כמ״ש (בס״ע): ותהיו אתם בני שומרון לבד תשארו כאוד המוצל מן השרפה:

ולא שבתם. ר״ל ידעתי שלא תקחו מוסר ולא תשובו אלי ואמר בלשון עבר כדרך הנבואה בהרבה מן המקומות כי הנבואה ברורה כאלו כבר נעשתה:

עם שבי. כמו ושבי וכן עם יפה עינים (ש״א טז):

באש. ענין סרחון:

מחניכם. חבורת אנשים קרויים מחנה:

ובאפכם. מל׳ אף וחוטם:

שלחתי בכם דבר, תקע בשופר פעם רביעית ששלח בהם דבר בעת שהלכו בדרך מצרים, שמבואר בהושע כי רבים מעשרת השבטים הלכו בעת ההיא למצרים מפני חמת המציק ושם שלח ה' בהם דבר כמש"ש מצרים תקבצם מוף תקברם, וגם אז בדרך זה הרגתי בחרב בחוריכם כי מלך אשור בא עליהם מדרך והרגם בחרב (כמש"ש כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי וכו' יפלו בחרב שריהם וכמש"פ שם), וע"י שנהרגו בחרב הם עם שבי סוסיהם, אעלה באש (של) מחניכם שיבאשו הפגרים של האדם והסוסים הנופלים בשדה, ובאפכם, והבאשה זאת תעלה גם באפכם, שעי"ז נתהוה דבר שנתפשט גם בא"י, ובכ"ז ולא שבתם עדי ועם לא יחרדו: