כִּ֡י הִנֵּה֩ יוֹצֵ֨ר הָרִ֜ים וּבֹרֵ֣א ר֗וּחַ וּמַגִּ֤יד לְאָדָם֙ מַה־שֵּׂח֔וֹ עֹשֵׂ֥ה שַׁ֙חַר֙ עֵיפָ֔ה וְדֹרֵ֖ךְ עַל־בָּ֣מֳתֵי אָ֑רֶץ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ {פ}

אֲרֵי הָא מִתְגְלֵי דִיצַר טוּרַיָא וּבְרָא רוּחָא לְחַוָאָה לֶאֱנָשָׁא מָה עוֹבָדוֹהִי לְאִתְקְנָאָה נְהוֹר לְצַדִיקַיָא כִּנְהוֹר טוּרַיָא דַאֲזִיל וְתַקֵין לְאַיְתָאָה חֲשׁוֹךְ לְרַשִׁעַיָא לְמִתְבַּר רַשִׁיעֵי אַרְעָא יְיָ אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁמֵיהּ:

כי - הטעם הוא יוצר הרים שהם עומדים לנצח. והטעם: שהוא תקיף.

ובורא רוח - שאיננו עומד על דרך אחד ומרוב תוקף, השם ירעיש וירגיז הרוח שיבא שאינו נראה, כמו בניינים ועצים עומדים.

ומגיד - הטעם הנה הגיד לכם.

מה שיחו- מה רצונו לעשות והוא יהפך השחר עליכם וישוב חשך, כמו: ארץ עיפתה כמו אופל וידרוך על במותי ארצכם ולא תראוהו. ויפת אמר: יוצר הרים שהם נראים ובורא רוחות בגויות ומגיד לאדם מה שיחו מה שישיח בלבו. ועל דרך המפרשים: כי השם יעשה כרצונו דבר והפכו, על כן אם תשובו אליו - יהפך הגזירות הרעות לטובות.

כי הנה יוצר הרים. כי הנה ה׳ הוא היוצר את ההרים והוא הבורא את הרוח והכל שלו ובידו והוא מגיד לאדם מה יהיה דבורו כי יודע הוא תעלומות לב ובידו להפך אור השחר להיות חושך והוא דורך על במתי ארץ ר״ל משפיל הוא את הרמים, כי שמו ה׳ אלהי צבאות כי הוא מושל בצבאות מעלה ומטה וכאומר אה כל אלה בו מי א״כ יוכל להיות נשמר מהרעה שהוא מייעד להביא:

שחו. דבורו כמו או שיח לארץ (איוב י״ב:ח׳):

שחר. אור השחר:

עיפה. ענין חושך כמו ארץ עיפתה (שם י):

ודורך. מל׳ דריכה ורמיסה:

במתי. ענין גבהות ורוממות כמו ועל במותי יעמידני (תהילים י״ח:ל״ד):

כי הנה יוצר הרים. מביא ראיה על השגחתו, א] מתחלת הבריאה שבתחלה היה העולם מים במים ויסוד המים כסה כל כדור הארץ, ובארנו בפי' מעשה בראשית שתחלה היה יסוד העפר בלול ביסוד המים כמ"ש וחשך על פני תהום, ויסוד הרוח היה בלול ביסוד המים למעלה וע"כ התפשטו המים וכסו כל יסוד העפר, ע"י כח ההתפשטות אשר ליסוד האויר כמ"ש ורוח אלהים מרחפת על פני המים, וע"י האור שברא הקב"ה הפריש יסוד הרוח מיסוד המים שיהיו לבדו, ועי"כ נצטמצמו המים ונראו ראשי ההרים ונתגלה היבשה, וכמ"ש יקוו המים, וז"ש כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, שנפרש יסוד העפר לבדו ויסוד הרוח לבדו, וזה מצד השגחתו הכוללת שתהיה הארץ מוכנת לישוב הבע"ח והאדם, וכן השגחתו מתמדת על האדם בפרטות, כי הוא מגיד לאדם מה שחו שלא לבד שידע דבור האדם ומעשיו שעושה בכונה, כי גם השיח שהוא התנועות או הדבורים הנפלטים ע"י רגשת הנפש שלא בכונה שהאדם עצמו אינו יודע מהם, הוא מגיד לו מה ששח ברגשת נפשו, וכמו שבהשגחתו תכן את הטבע והבריאה ולשבת יצרה, כן ברצותו יכול להרסה ולהחריבה שאז עושה שחר עיפה יחשיך השחר ויבטל האור שברא בראשית הבריאה שעל ידו תכן את הרוח (כמו שבארתי בפי' בראשית) וזה הפך של בורא רוח, ודורך על במתי ארץ להשקיע ההרים בתהומות מים כמו שהיה תחלה תהו ובהו וזה הפך של יוצר הרים, כי ה' צבאות שמו שהוא מושל על כל צבאות הבריאה וכחותיה: