וְנָע֡וּ שְׁתַּ֩יִם֩ שָׁלֹ֨שׁ עָרִ֜ים אֶל־עִ֥יר אַחַ֛ת לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם וְלֹ֣א יִשְׂבָּ֑עוּ וְלֹֽא־שַׁבְתֶּ֥ם עָדַ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃

וְיִשְׁתַּלְהוּן תַּרְתֵּין תְּלַת קִרְוִין לְקַרְתָּא חֲדָא לְמִשְׁתֵּי מַיָא וְלָא יִסְבְּעוּן וְלָא תַבְתּוּן לְפוּלְחָנִי אֲמַר יְיָ:

ונעו, ישבעו - כמו: ארץ שבעה מים.

ונעו. אנשים משתים או משלש ערים שלא ירד שם הגשם היו נעים ללכת אל עיר אחת שהגשם ירד בה למצוא שם מים לשתות ולא היו שבעים מן השתיה כי מעט מים מצאו בה ולא היה בו די לרוות הצמאון:

ולא שבתם. עכ״ז לא לקחתם מוסר ולא שבתם אלי:

ונעו. מל׳ תנועה והנדה:

ונעו, ועי"כ ינועו שתים ושלש ערים אל עיר אחת ששם ירד המטר לשתות מים, כי אצלם יהיה ציה וצמאון, וגם לא ישבעו כי תבא מארה במעיהם. ובכ"ז ולא שבתם עדי נאם ה', אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו: