דִּרְשׁ֥וּ אֶת־יְהֹוָ֖ה וִֽחְי֑וּ פֶּן־יִצְלַ֤ח כָּאֵשׁ֙ בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף וְאָכְלָ֥ה וְאֵין־מְכַבֶּ֖ה לְבֵֽית־אֵֽל׃

תְּבָעוּ יַת דַחַלְתָּא דַייָ וְאִתְקַיָמוּ דִלְמָא יִדְלַק כְּאֶשְׁתָּא רוּגְזֵיהּ בְּבֵית יוֹסֵף וִישֵׁיצֵיהּ וְלָא יְהֵי חָיַס בְּחוֹבִין דַהֲוֵיתוּן פָּלְחִין לְטַעֲוָתָא בְּבֵית אֵל:

דרשו, יצלח - יבקע, כמו: וצלחו את הירדן ובית יוסף פעול והוא ירבעם שהוא מאפרים, כאשר אפרש עוד.

פן יצלח. ר״ל פן חמת ה׳ יצלח ויתגבר על בית יוסף כאש המצליח ומתגבר והולך ושורף:

בית יוסף. היא מלכות אפרים שהם מבני יוסף:

ואכלה. ותשרוף אנשי שומרון העובדים לעגל שבבית אל ולא ימצא מי מכבה השרפה ר״ל לא ימצאו מושיע ומציל:

יצלח. ענין התגברות:

ואכלה. ותשרף:

דרשו את ה' וחיו, פן יצלח כאש בית יוסף, נגד מ"ש למעלה ותהיו כאוד מוצל משרפה ולא שבתם עדי, שהיא המכה האחרונה שהכה בם והם עדן לא שבו, אומר הלא עי"ז יצלח בית יוסף כאש לכלות גם האוד הנשאר, כי תאכל ואין מכבה עד שלא ישאר מהם מאומה. ורמז להם ג"כ על המרד שנתהוה ביניהם בימי הושע בן אלה שהיה סבתו העגל שבבית אל שרצה הושע לבטלו ונעשו ביניהם שתי כתות כמו שבארתי בהושע בכ"מ, וע"י המרד הזה אכלו איש את אחיו. וכמ"ש (ישעיהו ט׳:י״ח) ויהי העם כמאכולת אש איש את אחיו לא יחמלו מנשה את אפרים ואפרים את מנשה, ועז"א שבית יוסף יצלח כאש. שעץ הבוער אוכל את שכנו הקרוב אליו. וכן יאכלו זה את זה. ולפ"ז התרה בם ה' שידרשו אותו ויחיו והם לא שמעו בקולו ולכן לא הקימם מנפילתם, כי הם עצמם היו סבה למפלתם: