כִּֽי־הִנֵּ֤ה יְהֹוָה֙ מְצַוֶּ֔ה וְהִכָּ֛ה הַבַּ֥יִת הַגָּד֖וֹל רְסִיסִ֑ים וְהַבַּ֥יִת הַקָּטֹ֖ן בְּקִעִֽים׃

אֲרֵי הָא יְיָ מְפַקֵיד וְיִמְחֵי מַלְכוּ רַבָּא מְחָא תַקִיפָא וּמַלְכוּ זְעֵירָא מְחָא חַלָשָׁא:

כי, מצוה - גוזר, כמו: כי הוא צוה ונבראו.

רסיסים - מדרך הענין שברים יותר מבקיעים. ורבי משה הכהן אמר: כי רסיסי לילה גשם דק, ודע כי הגשם שהוא גוף גם כן האויר שהוא הרוח, גוף הוא והוא דק מאד. ויש אומרים: כי הטעם הבית הגדול, השר ואנשיו.

והכה. מי שיצוה לו הוא האויב:

הבית הגדול. על מלכות אפרים יאמר שהיא גדולה ממלכות יהודה כי בהם יש עשרת שבטים:

רסיסים. לבקעיות מרובות ותכופות שאין לתקנם כי אם לאחר זמן רב ר״ל שהם לא ישובו לארצם עד הגאולה העתידה:

והבית הקטן. על מלכות יהודה יאמר שהיא קטנה ממלכות אפרים:

בקיעים. לבקעים יחידים שאפשר לתקנם מהר ר״ל שהם ישובו לארצם בזמן בית השני:

רסיסים. ענין רציצה וכתיתה כי ומעוך וכתות (ויקרא כ״ב:כ״ד) ת״א ודמריס ודרסיס ובדרז״ל ואם היה עב או מרוסס (שבת פ׳):

כי הנה ה' מצוה והכה הבית הגדול רסיסים, וא"כ אין עת להתפלל מפני הסכנה שבמהרה יפול הבית הגדול, ושמפני טעם זה נמלט מן הבית הגדול ויושב בירכתי הבית דהיינו בבית הקטן הנסמך לבית הגדול בירכתים, ששם אין סכנה כ"כ, כי את הבית הקטן לא יכה רק בקיעים קטנים ולא ישבר לרסיסים כבית הגדול, וגם מפני טעם זה אין לו להשיר בשם ה' על טובת הירושה ולברך שהחיינו כי הבית יהיה למפולת ולא יירש מאומה: