הַֽמְנַדִּ֖ים לְי֣וֹם רָ֑ע וַתַּגִּשׁ֖וּן שֶׁ֥בֶת חָמָֽס׃

אִנוּן מְרָחֲקִין יוֹם בִּישׁ וְאַתּוּן מְקָרְבִין בְבֵית כְּנִשְׁתְּכוֹן חֲטוֹף:

המנדים - הזכיר המתאוים, הוי המתאוים, בעבור שהיו בהם אנשים שהדבר שהנביא מתנבא היה להם בספק, אולי לא יקיים דברו. ויש מהם שאומרים: לעתים רחוקות הוא ניבא וזהו המנדים המרחיקים ותקריבו לשפוט חמס, כי שבת, כמו מושב זקנים יושבי שער, ולפי שאתם מנדים ומרחיקים בלבכם יום הפורענות לאמר: עוד לא הגיע העת והזמן אינכם יראים לחטוא ותגישון שבת בשער לשפוט חמס, מרחיקים ליום רע ומקריבים שבת חמס.

המנדים. הם המניעים את עצמם במעשיהם ללכת ליום רע ותגישון לשבת במקום חמס ר״ל בגולה בארץ הכשדים אשר תקבלו מהם חמס:

המנדים. מל׳ הנדה והנעה:

ותגישון. ענין הקרוב:

שבת. מל׳ ישיבה:

חמס. עושק וגזל:

המנדים ליום רע, שזה היה מפני שהאומות האלה היו משתדלים להניד את יום הרע ולהרחיק אותו שלא יגיע לגבולם במהרה, אבל אתם תגישון שבת חמס אתם במעשיכם הרעים תשיגו ותקריבו את השבתת החמס, אתם עושים מעשים שעי"ז יגש ויקרב אליכם במהרה חמס מלך אשור אשר ישבית אתכם מהיות גוי. ומפרש במה תגישו אותו.